ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


איך לקבל את הילד כפי שהוא, גם אם הוא מציב בפנינו מראה לא מחמיאה שלנו?

במקרים רבים הילדים שלנו הם העתק מוקטן שלנו, על כל היתרונות והחסרונות שלנו. במקרים אחרים הם כל כך שונים מאיתנו, אולי מזכירים את בן הזוג או מבליטים תכונות שאנחנו לא אוהבים. איך לקבל את הילד שלנו כפי שהוא, גם אם הוא מציב בפנינו מראה לא מחמיאה שלנו
איילה פפירני-יניב

מי מאיתנו לא אוהב לדמיין את חייו בצבעים ורודים ומסגרת מושלמת על הקיר? פעם, כשהיינו ילדים, היינו מפנטזים על משפחה של אמא, אבא, שני ילדים וכלב עם בית פרטי וחצר גדולה. אחרי שהתחתנו עם בן או בת זוג לא מהאגדות אבל מספיק טוב בשבילנו, התחלנו לדמיין איך יראו הילדים שלנו כשיוולדו. הם היו תמיד יפים, עם שיער בגוון בוהק, עם צבע עור כמו שלנו, עם רשימה ארוכה של כישרונות מולדים ומפרט טכני מושלם.  ואז הם נולדו. הקטנה קיבלה את צבע העיניים של אמא, ואת השיער של אבא, אבל של מי האף הזה? ואיך היא לא אוהבת לאכול מנגו? ומה פתאום אין לה סבלנות להרכיב פאזלים והיא פוחדת מבעלי חיים?


לא כולנו מוכנים להתמודדות עם המציאות המוטחת אל פנינו, עם הדגם המזערי שמזכיר אותנו מבחינות רבות כל כך, וגם שונה מאיתנו באותה המידה. יעל דורון, פסיכולוגית, מתמחה בנושאי זוגיות, הורות ומשפחה מסבירה למה כל כך חשוב לנו שהילדים יהיו דומים לנו, ולמה קשה לנו להתמודד עם העובדה שדור ההמשך לא תמיד ממשיך...


מחפשים את עצמנו בילדינו
למה אנחנו עושים את זה? בדיוק כמו שאנחנו מחפשים את עצמנו בכל קשר ובכל מקום. זה אולי נשמע מוזר, אבל אנחנו אוהבים ונמשכים להשתקפויות שלנו - אנשים שדומים לנו, אנשים שדומים לאנשים אחרים שאנחנו אוהבים ומעריכים, או אנשים שדומים למה שהיינו רוצים להיות. גם בילדים שלנו אנחנו מחפשים את עצמנו, ושמחים אם אנחנו מוצאים שם מהדורה משופרת שלנו.


לפעמים אנחנו שוגים ורואים את ילדינו כאילו היו דגם משופר שלנו. אותו דבר, שנת ייצור מתקדמת, ורצוי שיפסחו על כל החסרונות שלנו. דורון מסבירה, "הפסיכולוגים קוראים למנגנון הזה "השלכה". זה ידוע שהאמונות שלנו תמיד משפיעות על התפיסה של המציאות: אדם שחושב שהעולם רע ואכזרי, יטה לראות בבירור התנהגויות שמחזקות את התפיסה שלו, ויקטין ויבטל התנסויות שסותרות את השקפת עולמו. בדומה, אם אנחנו סבורים שהילד "דומה לי שתי טיפות מים" נראה בבירור את התכונות שלו שאכן מזכירות אותנו, ונתעלם מתכונות אחרות, שמבטאות משהו יצירתי ועצמאי משלו".


הוא לא דומה
מה קורה כשאנו חושבים שילדנו דומה יותר לבן הזוג או שונה לחלוטין מאיתנו? דורון מסבירה, "כל מיני דברים יכולים לקרות. אם יש לנו זוגיות טובה וקרובה, נשמח בדמיון של הילד לבן הזוג 'הנה יש לי עוד אחד כמוהו, מהדורה מוקטנת של האבא המקסים שלו...'. אבל אם יש קושי בזוגיות, והילד מזכיר לנו (חיצונית או פנימית) את בן הזוג שלנו, עלול להיווצר מצב בו המתח בזוגיות מנוקז ליחסים עם הילד".


"כשהילד שונה מאד מאיתנו זה יכול לעורר שאלות ותהיות כמו 'האם הוא באמת שלי? איך הוא יצא אחר?'...", אומרת דורון,  "יש הורים שמאד גאים בילדים שלהם ששונים מהם ואומרים לעצמם 'תראו איך הוא הצליח איפה שאני הייתי נכשל'. אחרים מרגישים מאוימים וחוששים מהשוני 'איך הוא גדל להיות כל כך אחר מאיתנו?'".


לפעמים הדברים שמפריעים לנו אצל הילדים הם דווקא התכונות שדומות לאלה שלנו, ואנחנו לא כל כך אוהבים. "הרבה פעמים נגלה שחלק גדול מהביקורת שיש לנו כלפי קרובים לנו כמו ילדינו, בן הזוג, ואפילו החברים והבוס, היא בעצם ביקורת שיש לנו כלפי עצמנו, כלפי תכונה או תופעה שאנחנו מאד לא אוהבים בתוכנו", מסבירה דורון, "הרבה אנשים מקדישים הרבה אנרגיה בניסיונות לשנות את הילדים שלהם, במקום שהם עצמם לא הצליחו לעשות שינוי, בתכונה או בהתנהגות שהם לא מקבלים בתוך עצמם".


באופן פרדוקסאלי ניתן לומר שאם נקבל קצת יותר את עצמנו, נוכל לקבל את ילדנו כפי שהוא, על כל יתרונותיו וחסרונותיו. דורון מסבירה את הרציונל, "זה נשמע כמו קלישאה, אבל יש בזה הרבה אמת: ככל שנצליח לקבל יותר את עצמנו, עם כל החולשות והבעיות שיש לנו, נוכל לקבל אותם גם אצל הקרובים לנו, ילדינו ובני זוגנו. ראיה אוהדת ובלתי ביקורתית של עצמנו כלפי עצמנו תעזור לנו לפתח ראיה דומה גם כלפי ילדינו".


סיפור מקרה
יעל דורון מספרת על דוגמה של זוג בני 30 שהגיע לטיפול בעקבות משבר נישואים. אל הפגישות התלוותה הבת שלהם, בת ארבעה חודשים, ששכבה על השטיח במהלך הפגישות ושיחקה עם הצעצועים שפוזרו מסביב. במשך הזמן העיסוק בתינוקת תפס יותר ויותר מקום בחדר הטיפולים, כי שני ההורים היו מאד מודאגים ממנה.


"התינוקת לא התפתחה כראוי, לטעמם, והם חששו שהיא סובלת מסוג כלשהו של פגיעה או פיגור. הדאגה הייתה רבה. כל תנועה, צליל וקול של התינוק עברו ניטור קפדני של שניהם, וניסיונות לנתח ולפרש מה משמעותה. במשך הזמן הבנתי יותר ויותר את משמעות החרדה ההורית: האב סבל כל ילדותו מקשיי למידה חריפים וקיבל מהסביבה את המסר שהוא עצלן וטיפש. בבגרותו הבין שסבל מהפרעת קשב וריכוז קשה, למרות שלא אובחן כך. האמא סבלה מפזילה קלה בעין בילדותה, שגרמה לה לפתח דימוי עצמי נמוך, ולהיות מסוגרת ומנודה חברתית. בתינוקת שלהם, שניהם ראו השתקפויות של עצמם: האב היה בטוח שהילדה "עצלנית" כשלא התהפכה בזמן שתינוקות אחרים עשו זאת, ומיד בהמשך תהה אם היא אולי מפגרת. האם הייתה עסוקה בשאלה למה הילדה כל כך שונה מהאחרים, כל כך חריגה", מסבירה דורון.


כל אחד מההורים השליך על הילדה את הפחדים שלו, שנבעו מהילדות הפרטית שלו ומנסיבות חייו. אחרי שההורים למדו לתת לילדה מקום משל עצמה, למצוא את הייחוד שלה ולאפשר לה לגדול בקצב שלה, המצב השתנה. "כעבור חודשים אחדים כבר לא היה ספק שהילדה מתפתחת בצורה תקינה לחלוטין. באותה תקופה, שהתמלאה בתחושת רווחה, התפנינו לראות איך בני הזוג מפעילים את אותו מנגנון של השלכה גם אחד על השני. שניהם ניסו "לתקן" ולשנות בצד השני את הדברים שהכי הכעיסו ועצבנו אותם בתוך עצמם", דורון מספרת, "ככל שראינו את זה יותר, התאפשר דיאלוג יותר נקי ומשוחרר בין בני הזוג. ככל שהבינו איפה הם נוטים להשליך - הם החזירו את הדברים למקום אליו הם שייכים. לעצמם. כך קרה שבסופו של דבר הם סיכמו את הטיפול באמירה שהתינוקת שלהם היא זו שלימדה אותם להביט בפעם הראשונה לתוך עצמם פנימה, להבין מי הם באמת, מה חסרונותיהם, מה מפריע להם בעצמם, ולדעת לא להשליך את זה החוצה על כל האחרים שקרובים להם".


להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites