ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


ילדים ללא גבולות - גבולותיו של חיבוק
גלית התעוררה בבוקר אחד לפני כשנה לבית שכאילו עבר בו צונאמי רגשי; שחף בן ה- 16 סרב ללכת לבית הספר, זהר בת ה- 12 חטפה עוד התקפת עצבים כמו כל פעם כשמשהו לא מצליח לה, ונעה הקטנה, בת 8, לא הצליחה שוב לישון לילה שלם במיטתה מרוב חרדות.
תרי וינברג, פסיכותרפיסטית, יועצת ארגונית וחינוכית ומנחת קבוצות

הבוקר הזה היה שיאו של המשבר במערכת היחסים המשפחתית, אשר אופיינה בחופש אולטימטיבי לילדים, ומעט מאד (אם בכלל) גבולות; אין חוקים כיצד מדברים, אין גבולות לגבי זמני שינה, שיעורי בית והכנת התיק באחריות הילדים בלבד והבית פתוח כל העת לגדודי חברים שבאים והולכים ממנו ואליו. דבש, הכל דבש (ממש).


כשגלית הגיעה אלי לטיפול, כבר גילו כל ילדי הבית סימני חרדות ברורים, כל אחד בדרכו, כתוצאה מהחופש הרב שניתן להם; אחת פחדה מהחושך, אחד מהמוות ואחת מבדידותה.


העדר הגבולות בבית נגע גם להורים ובעיקר לשאלת תפקידיהם כהורים. הם כמעט ולא תיקשרו זה עם זה מעבר לתיאום לוחות זמנים ושאר עניינים טכניים והילדים הפכו להיות נחלתה הבלעדית של גלית כשזאב האב נתפס כדמות צללים הנכנסת ויוצאת מהבית על בהונות, אשר תפקידה העיקרי הסתכם בדאגה לפרנסת המשפחה. ההורים מעולם לא ישבו להתדיין על ערכי המשפחה, חלוקת התפקידים ביניהם, על צורכי הילדים וצורכיהם כזוג, ואת מקום האב בהתייעצות והדברות החליפו חברותיה של האם ואחיותיה.


מעט הורים מבינים מוקדם מספיק, כי חופש הוא לא רק צחוק ושמחה ושיער מתנפנף ברוח. חופש הניתן על ידי ההורים כצ'ק פתוח, נחווה על ידי הילדים לעיתים גם כהעדר הגנה ובטחון, חוסר אכפתיות וגבולות פרוצים לכל עבר. הילד זקוק לגבולות לשם התפתחות פיזית ורגשית תקינה, הרבה יותר משאנו זקוקים להם על מנת למצוא זמן לעצמנו או בית נקי ומסודר. מעבר לסיפוק צרכים קיומיים בסיסיים, הילד זקוק גם לביטחון רגשי ופיזי על מנת לגדול ולהתפתח נכון.  הביטחון הפיזי כולל הגנה פיזית מפני סכנות; חגורת הבטיחות באוטו, נעילת הדלת בבית, הגנה מפני טיפוס על עמודי חשמל ועוד. כחלק מהביטחון הרגשי  הילד זקוק לדמות סמכות קבועה בחייו שתגן עליו ותדריך אותו על ידי הצבת גבולות לגבי האסור והמותר, הוא זקוק לעידוד ותמיכה לא רק כשהוא מצליח אלא בעיקר כשהוא נכשל, הוא זקוק לעזרה בוויסות סערות הנפש שלו, דמות שתכיל את כעסיו ומכאוביו ואף תסייע לו למצוא להם אפיק ביטוי אחר. לא נדרשות מילים רבות וגבוהות על מנת להטמיע בטחון רגשי – לעיתים חיבוק חם ואמיץ מספיק דיו על מנת להעביר את תחושות ההגנה והביטחון; חשבו על כך: חיבוק יוצר בעצמו מתחם פיזי ברור ומוגדר של גבול, בתוכו הילד יכול להרגיש מוגן ובטוח! אין צורך באף מילה נוספת, ובנוסף מרוויחים גם את חומה של אמא וריח הבושם הנפלא שלה...


מתוך רצונה העז להעניק את מה שלה חסר בילדותה – גלית אפשרה מידה מופרזת של חופש אשר התפרש רגשית על ידי הילדים כחוסר הגנה, ומכאן הדרך היתה קצרה להתפתחות חרדות ואובססיות. יתרה מכך, תחושת החופש המוחלט לכל אחד מבני המשפחה וחוסר ההדברות בין ההורים פירקו גם את חווית השייכות למסגרת משפחתית חמה ומלוכדת באמצעות "טקסים" ומנהגים יומיומיים, כגון ארוחות משפחתיות, שעות מקלחת והשכבה, המשמעותיים כל כך לטיפוח הביטחון הרגשי של הילד.


גלית וזאב, למדו דבר ראשון לתקשר ביניהם ולקחת אחריות משותפת על ילדיהם. גלית למדה מזאב את כוחן הפשוט והקסום של המילים "לא" ו"אי-אפשר", וסייעה לילדיה להבחין באופן חד וברור מה מותר ומה אסור, מה אפשרי ומה לא ואף פינתה לזאב במעט את הבמה כדמות סמכות מול הילדים. זאב, שהמצפן הפנימי אפשר לו לדעת בדיוק מתי מתאים וכיצד לומר "לא" מוחלט, לא הכיר כלל את שפת המגע. עבור גלית החיבוק היה עניין פשוט וקבוע, וזאב למד ממנה אט אט כיצד להשתמש בחיבוק כשפה המביעה עולם שלם של רגשות ומסרים: "אני כאן בשבילך", "אני מבין", "אני איתך" ו"אל תפחד". גלית וזאב למדו אט אט לשתף את הילדים בזיכרונותיהם כילדים וכיצד היו הם מתמודדים בלילה עם המפלצת מתחת למיטה, עם תחושת הבדידות כשהוריהם איחרו לחזור בערב הביתה ועם תסכוליהם כתלמידים בבית ספר.


שחף, זוהר ונועה, כל אחד בדרכו ובקצב שלו, התמודדו אט אט עם הצורך להפסיק לפחד מהפחד. לפחד היה מקום של כבוד, וכל אחד מהילדים מצא את הדרך לייעץ ולעזור לשאר אחיו עם הקשיים המלווים אותו. שחף, שבילדותו התמודד עם פחדים חזקים מהמוות, השכיל להתמודד בגיל ההתבגרות עם קשיים חברתיים וחזר לתפקוד רגיל בבית הספר. זוהר, לומדת עדיין להתמודד עם התקפות הזעם והכעס כל פעם כשהיא מרגישה מתוסכלת ובודדה ונועה הקטנה משתחררת אט אט מסיוטי הלילה ומדפוסים כפייתיים של התנהגות המשתלטים עליה כל אימת שהיא מפחדת.


במשפחה של גלית וזאב יש היום קצת יותר שקט, אמיתי, כזה של הכפר החודר מבעד לחלונות ועוטף את הבית בציוץ ציפורים וגעיות פרות הנשמעות מרחוק. יש בו הרבה פחות מילים והרבה יותר מקום לרגשות. פעמים רבות בזמן הטיפול אני רואה כיצד ההקשבה הופכת להיות כל כך מלאה וכנה, שלא נדרשת כלל תגובה – אלא מגיע בעקבותיה חיבוק אמיץ.


חיבוק הוא חלק משפת הלב, שפה שאינה דורשת מילים רבות מדי אלא בעיקר הקשבה עמוקה עם האזנים, העיניים והלב לרחשי הלב של הילד, ומתן מענה לצרכיו הרגשיים. ההקשבה אינה בהכרח למילים הנאמרות בקול, אלא בעיקר לדלת שהן פותחות לעולמו הפנימי של הילד: מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, מה הוא רוצה ומה הוא צריך? כשהדלת של הילד נפתחת, נפתח גם האמון שלו בנו שניתן לגיטימציה לרגשותיו, שנכבד, שלא נשלול, שנאפשר לו להביע פחדים וחרדות, גם אין לנו פתרון ביד. ההקשבה בעצמה היא לעיתים הפתרון, והחיבוק שבעקבותיה – המתנה האמיתית עבור ההקשבה.



להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites