ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


הפרעות קשב וריכוז בתחילת גיל ההתבגרות
גיל ההתבגרות הוא גיל לא קל לכל בני הנוער, כל שכן לאלה הסובלים מהפרעת ADHD. איך אפשר להתמודד עם הלחצים החברתיים בבית הספר, איך אפשר להתמודד עם הקשיים בתוך הבית? האם ההורים צריכים להיות סמכותיים יותר בתקופה הזו, או לקחת צעד אחורה?
ד"ר ג'ים פריש פלאס

רבות דובר ונכתב על הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים אולם ההתייחסות לסוגיה בקרב בני נוער פחותה בהרבה. ADHD -  Attention Deficit Hyperactivity Disorder – אינה תופעה פיזיולוגית הנעלמת עם תחילת גיל ההתבגרות, כפי שנהוג היה לחשוב. היא רק משנה צורה. בכתבה זו נתייחס לבנים מתבגרים הסובלים מהתופעה בגילאי חטיבת הביניים ולדרכים באמצעותם אנו, ההורים, יכולים להקל על ההתמודדות.  


מספר הבנים הסובלים מ- ADHD הוא פי 4-5 מהבנות. אם בילדות ניתן היה לזהותם בגלל פעילותם הרבה והבולטת הרי שבגיל ההתבגרות רוב הבנים נעשים פעילים יותר, ההתרחשויות והרעש המלווה אותם ברקע עולים ולכן הבולטות של הילדים הסובלים נראית חמורה פחות. היום ידוע שילדים אלו ממשיכים לסבול מקשיי קשב וריכוז בלימודים והממסד (האם אכן הממסד מקל על ילדים אלו? באילו דרכים? אילו גורמים יותר ואילו פחות? הקלות בבחינות?), כמו גם הגורמים הרפואיים פתוחים יותר לעזור, להפנות לטיפול מתאים ולייעץ. 


קשיים בחוץ – מקובל או דחוי?


הדחייה החברתית היא אחד המרכיבים הבולטים והחשובים המשחקים תפקיד בהפרעת ADHD בגיל ההתבגרות. חלק מהילדים נהנים מחברת ילדים שרואה בחיוב את האנרגיה הרבה, החיוניות והחן שיש להם. אחרים, גם כאלו אשר נתפסים כבעלי הפרעה לא קיצונית, עלולים למצוא את עצמם בחטיבת הביניים במרכז העניינים: כליצני הכיתה או כביריוני הכיתה. הדחייה לא מאחרת לבוא. 


בגיל זה עולים על הפרק היבטים חברתיים אשר עשויים לחרוץ את גורלו של ילד  ADHD: מקובל או לא, "מופרע" או לא, "רגיל" או שונה... החיכוכים הפיזיים נתפסים כיותר משמעותיים וחלק מהסובלים מהתופעה מוצאים עצמם מסתבכים יותר ויותר עם המערכת. השובבות אשר הייתה נסלחת בכיתות הנמוכות שוב לא מתקבלת בהבנה וכך הם עלולים למצוא עצמם לא רק דחויים על ידי החברים לכיתה אלא גם מתקשים להתמודד עם המורים והמערכת. אם לא די בכך, מבחינת המערכת כרוך המעבר לחטיבה בפחות שעות מחנכת וירידה במעורבותה, כיתות גדולות יותר ועוד. בדיוק בתקופה בה הם זקוקים להמשך תיווך של המערכת והבנה של השינויים המתרחשים בה יש פעמים רבות פחות מעורבות, נתק והזנחה.


בנוסף, גם חברויות, אשר היו פחות החלטיות ויותר נזילות בביה"ס היסודי, הופכות מוגדרות ונוקשות יותר, התנהגות "לא מקובלת", העלבה, צחוק שאינו במקום, גוררים תוצאות מיידיות והנער שוב חווה דחייה ותסכול. מצב של דחייה מביא לעיתים להצמדות לילדים נוספים אשר נדחו על ידי קבוצות מוגדרות ומקובלות וכך מוצא עצמו ילד ה- ADHD בחברת ילדים דחויים אחרים וכתוצאה לפעמים מוצאים את עצמם מעורבים אף בחיכוכים פיזיים קשים, גניבות ופריצות. 


קשיים בבית – מי בעל הסמכות? 


גם בבית המתבגר מתחדדים הקשיים של ילד  ADHD. פעמים רבות ההורים מרגישים פחות ופחות סמכותיים כי הילד מעמיד במרכז עולמו את הנושא החברתי. הוא מחפש קצת יותר עצמאות, מנסה לגבש אישיות משלו, והרבה פעמים מתלבש ומדבר באופן שונה מהוריו. מפלס לו דרך לעצמאות.


מצבו החברתי של ילד ADHD אשר אינו משתלב מלחיץ את הוריו וגורם להם לנסות להשפיע דווקא בתקופה בה זה לא כל כך עובד. העובדה שהילד מורד יותר גם בכיתה ובוחר בקבוצות "צבעוניות" או חריגות יותר, גורם להתערבותם באופן שמגביר את החיכוכים על סמכות: לבוש, ביטויים מילוליים, שיעורי בית, שעות הגעה הביתה, ענייני כסף (הנער זקוק ליותר כסף והם מנסים להשתמש בכסף כתמריץ להתנהגות בלבד או לחלופין מונעים אותו לאחר התנהגות שלילית. אז גובר החיכוך, כי הילד זקוק לכסף אך אינו מוכן למלא את דרישות או תנאי הוריו על מנת לקבלו.


לסיכום, נראה כי ילדים הסובלים מ- ADHD בגיל ההתבגרות יכולים למצוא עצמם או בתוך קבוצות חברתיות "קצת כמו כולם"  (כאשר הבעיה בולטת פחות), דחויים  אך עדיין חלק מהמערכת, או דחויים בקיצוניות בשל התנהגות שלילית (או הנתפסת ככזו): דיבור חזק, מיניות, אימפולסיביות מילולית או מעשית וכד'. תגובת המערכת החינוכית כמו גם תגובת ההורים היא בעלת השפעה רבה על התנהגות הילד בטווח הקצר כמו גם על המשך הדרך.


ככלל, המסר הכללי לבוגרים הסובבים את הנער בתקופת ההתבגרות הוא שמירה על קשר חזק ובונה, הקפדה על סמכות והתנהגות נאותה בכל הקשור לבני המשפחה, עזרה בבית, שיעורים ומטלות נוספות. דווקא בתקופה בה הילד מחפש עצמאות וחווה חוסר אונים חברתי ומול הממסד, שמירה על כללים אלו עשויה לעזור.



המלצות להורים


חמישה טיפים להתמודדות עם ילדי ADHD בגיל ההתבגרות המוקדם
ד"ר ג'ים פריש פלאס

  • הכרת הסביבה החברתית: הכרת פעילויות המתבגר והסביבה בה הוא נמצא, הכרת החברים תוך ניסיון לעמוד על מאפייני החברויות. עידוד קשרים חיוביים באמצעות מפגשים וחוגים מעבר לשעות ביה"ס.
  • פעילות ספורטיבית: מתן דגש על פעילות ספורטיבית שהיא בעלת ערך מוסף גבוה במיוחד. אימונים קבועים במהלך השבוע, קראטה, שחייה, כדורסל, כדורגל, אמנויות לחימה, המחייבים עמידה במסגרת הדרישות והחוקים, מחזקת את המעמד החברתי ומעודדת תהליכים שהילדים מחפשים- חוזק, גבריות, עצמה ושיחרור מלחצים...
  • מעורבות הורית: יצירת קשר עם המחנכת על מנת שתכיר, יחד עם המורים המקצועיים,  את הצדדים החיוביים של הילד. העלאת הצעות ורעיונות אשר עשויים להקל על הילד כמו גם בחינה ומעקב אחר תכניות הפעולה המוצעות.
  • שיתוף אנשי מקצוע: קשר קבוע עם יועץ בבית ספר או פסיכולוג בנוגע לסוגיות שעולות או שינוי לרעה במצבו החברתי / נפשי / התנהגותי של הילד.
  • העלאת המינון של הקשר עם האב: יוזמה של פעילות משותפת שמתאימה לבנים- טיולים, ספורט משותף, ים, בריכה, ריצה, אופניים, ניווט משותף.
    אני עצמי נהגתי לערוך עם ילדיי, מאז היותם בביה"ס היסודי, 2-3 טיולי ניווט בחודש. הוצאת מרץ, מפגש עם האב ועם ילדים אחרים בגיל שלהם הם מתכון מוצלח להעלאת הביטחון והדימוי העצמי. 

 




להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites