דיכאון בילדים הוא לא שלב חולף או חלק מתנודות נורמליות במצב רוח בגיל ההתבגרות.
זוהי מחלה אמיתית וקטלנית שניתנת לזיהוי ופוגעת במיליוני ילדים מתחת לגיל 18 בארץ ובעולם.
2.5% מהילדים ו- 8% מהמתבגרים באוכלוסייה הכללית סובלים מדיכאון, אולם רק חלק קטן מהם יקבלו טיפול יעיל. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שדיכאון, כמו חרדה, הן הפרעות נפשיות המוגדרות כבעיות מופנמות, שבהן הילד בעצמו סובל, אך לא בהכרח מפגין את הסבל שלו כלפי חוץ ואינו מדווח על כך להוריו.

שונה הדבר בבעיות מוחצנות כגון: היפראקטיביות והפרעות התנהגות, שהן גלויות לעין ומכבידות על הסביבה ולכן הן תיזכנה במהרה לאיתור וטיפול. לרוע המזל, בעיות מופנמות הן בהחלט בעיות חמורות שלא תעבורנה מעצמן ללא טיפול, וילדים עם דיכאון שלא טופלו בגיל הילדות, בדרך כלל יסבלו מבעיות נוספות בשלבים מאוחרים יותר בחיים. הסיבוכים, שעלולים להתפתח מדיכאון, שלא מטופל בגיל צעיר הם כישלון בלימודים ונשירה מבי''ס, שימוש בסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, הפרעות התנהגות וחרדה והכי חמור, סכנת אובדנות. לכן, ככל שהמחלה זוהתה בשלב מוקדם יותר והיא זכתה למענה טיפולי הולם, כך סיכויי ההחלמה ומניעת הסיבוכים הנלווים הם גבוהים יותר.
 

רצוי שהורים ומורים יהיו ערים לסימני דיכאון אצל ילדים ומתבגרים וימהרו להפנותם להתייעצות מקצועית.

סימני הדיכאון יכולים להיות: עצבות תמידית, בכי תכוף, עמדה של חוסר אונים, ירידה ברמת ההנאה מפעילויות שהילד נהנה מהם בעבר, שעמום תמידי, בדוד חברתי, בטחון עצמי נמוך, רגשי אשמה, רגישות קיצונית לדחייה או כישלון, קושי במערכות יחסים, תלונות רבות על כאבים פיזיים כמו כאבי ראש וכאבי בטן, היעדרויות מבי''ס, יכולת ריכוז נמוכה, שינוי משמעותי בדפוסי שינה ואכילה, עייפות מרובה, התנהגות הרסנית, אי רצון לחיות ודיבורים על מוות.
אצל ילדים צעירים, בשונה ממתבגרים, הדיכאון לא תמיד מתבטא בעצב, אלא בגילויי התנהגות כמו עצבנות, התקפי זעם, חוסר שקט, חוסר שביעות רצון , נטייה לריב וכמו כן סימפטומים גופניים שאין להם הסבר רפואי.
 

אין צורך לחפש סימנים של כל המצבים האלה, די בצרוף של שניים - שלושה סימנים מהרשימה כדי לרמוז על אפשרות שהילד לוקה בדיכאון ושהוא זקוק לעזרה מקצועית. התסמונת של דיכאון נמשכת בדרך כלל מספר חודשים ועלולה לחזור גם בעתיד. סיבות הדיכאון נעוצות בשילוב של גורמים פסיכולוגיים סביבתיים וביוכימיים. גורמים פסיכולוגים יכולים להיות שאיפה לפרפקציוניזם,אי יכולת להתמודד עם כישלון, מצפון רגיש שמייצר רגשי אשם קשים, אופי מרצה שמוביל לתחושת העדר אוטונומיה ופגיעה בזהות העצמית, העדר רפרטואר תגובות, הפוגע ביכולת לפתור בעיות אישיות, קשיים ביצירת קשרים בין-אישיים ועוד.
 

גורמים סביבתיים, יכולים להיות אובדן מכל סוג שהוא כדוגמא: מות אדם קרוב, מעבר דירה, גירושין, התעללות נפשית, גופנית או מינית, מחלה כרונית קשה ועוד.
אין ספק שאצל כל ילד שסובל מדיכאון חלים שינויים ביוכימיים במוח. שינויים אלו יכולים לנבוע מסיבות גנטיות, אך גם גורמים פסיכולוגים וסביבתיים עלולים לייצרם ולגרום לדיכאון.

הסיבוך החמור ביותר של דיכאון הוא אובדנות. ילדים ובני נוער שלקו בדיכאון מהווים פוטנציאל להתאבדות, ומדווח בספרות גם על מקרים נדירים של בני 5- 6 שניסו להתאבד. ניסיונות אובדניים יותר שכיחים בבנות, אך ברוב המקרים אצל בנות ניסיון כזה לא מסתיים במוות. לעומת רוב האקטים של בנים שמסתיימים במוות