על הסקר:

רוב התלמידים עם צרכים מיוחדים בחינוך היסודי והעל־יסודי למדו בתכנית השילוב (61.9%), ואילו בבתי ספר מיוחדים למדו רק כשישית מהתלמידים עם צרכים מיוחדים.

הלקות הנפוצה ביותר בקרב תלמידי החינוך היסודי והעל־יסודי הייתה לקות למידה (59.4%) ואחריה הפרעות התנהגותיות (10%). חלקם של התלמידים עם לקות למידה בלט במיוחד בכיתות מיוחדות (72%) ובשילוב (66.8%).

בגני ילדים, לעומת זאת, הלקויות הנפוצות ביותר היו עיכוב התפתחותי (37.9%) ועיכוב שפתי (22.4%). זאת משום שאבחון לקות למידה נעשה בשלבים מאוחרים יותר של הלמידה, בחינוך היסודי.

6% מהתלמידים עם צרכים מיוחדים נמצאו בגיל חריג לדרגת כיתתם , לעומת 0.6% בלבד בקרב תלמידי החינוך הרגיל. שיעור התלמידים בגיל חריג נמצא גבוה במיוחד בבתי ספר מיוחדים (22.8%) וזה בעיקר בשל השיעור הגבוה בכיתה יב (56.7%). עם זאת, בקרב תלמידי שילוב נמצא שיעור תלמידים בגיל חריג (0.9%) הדומה לזה שבקרב תלמידי החינוך הרגיל.

בקרב תלמידי חינוך יסודי ועל־יסודי עם צרכים מיוחדים נמצאו יותר בנים (62.5%) מבנות (37.5%). רוב זה של הבנים בולט במיוחד בקרב תלמידים אוטיסטים (82.3%) ותלמידים עם הפרעות התנהגות (76.2%, ראה לוח ג). גם בקרב ילדים עם צרכים מיוחדים בגנים נמצא רוב לבנים (65.2%). גם כאן בולט הדבר במיוחד בקרב ילדים אוטיסטים (80.5%) ובקרב ילדים עם הפרעות התנהגות (80.1%).

שיעור התלמידים בחינוך מיוחד מקרב ילידי ישראל שאביהם יליד אתיופיה (13.8%) היה כמעט כפול מחלקם בקרב כל התלמידים היהודים והאחרים (7.5%). בקרב ילידי ישראל שאביהם יליד אתיופיה היו שיעורים גבוהים של תלמידים בכל הלקויות מלבד הפרעות נפשיות, חירשות/כבדות שמיעה ועיוורון/לקות ראייה. לעומת זאת, ובשונה מילידי ישראל שאביהם יליד אתיופיה, בקרב התלמידים ילידי אתיופיה נמצאו שיעורים בחינוך המיוחד (6.7%) הדומים לאלה של עולים אחרים ושל ילידי ישראל (ראה לוח ד). בגני ילדים לא נמצא ייצוג חריג לאף קבוצת מוצא.

מדד נוסף לרקע החברתי־כלכלי של התלמיד הוא השכלת אם התלמיד. בדומה לממצאים לפי הכנסת הורים, נמצא ששכיחות התלמידים עם צרכים מיוחדים יורדת עם העלייה בהשכלת האם. כך למשל, בקרב תלמידים שהשכלת אמם היא עד 11 שנה, ישנו שיעור גבוה יחסית (10.7%) של תלמידים עם צרכים מיוחדים. לעומת זאת, בקרב תלמידים שהשכלת אמם היא 16 שנים ויותר, התלמידים עם צרכים מיוחדים מהווים 3.8% בלבד .

מונחים, הגדרות והסברים

חינוך מיוחד – כולל בתי ספר מיוחדים, כיתות מיוחדות בבתי ספר רגילים, כיתות מיוחדות בגני ילדים, ותלמידים בכיתות רגילות הזכאים לתכנית השילוב בגני ילדים ציבוריים, בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים. לא כולל תלמידים הזכאים לשיעורי עזר בחטיבה העליונה ומסלול מיוחד בחטיבה העליונה ("מסלול 07").

תלמיד עם צרכים מיוחדים – על פי ההגדרה בחוק החינוך המיוחד, זהו תלמיד "עם לקות משמעותית שבשלה מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת, והוא נזקק לחינוך מיוחד". כאן חלה ההגדרה על כל תלמיד שזוהה במסגרת של חינוך מיוחד (בית ספר לחינוך מיוחד, כיתה מיוחדת בבית ספר רגיל, או כיתה מיוחדת בגן ילדים) או שזוהה לומד בכיתה רגילה וזכאי לשילוב. מכאן שההגדרה המשמשת כאן מבוססת על קבלת שירותים מיוחדים במוסד ממוסדות שבפיקוח משרד החינוך, וכמוה כציון תלמיד בחינוך מיוחד.

סוג לקות – סוג הלקות של תלמידים בתכנית השילוב היא הלקות העיקרית על פי דיווחה של ועדת השילוב. זאת בשונה מהתלמידים בכיתות מיוחדות ובבתי ספר מיוחדים, שסוג הלקות שלהם נגזרת מסוג הכיתה שבה הם לומדים. כיתות החינוך המיוחד מסווגות על פי אפיון החריגות העיקרית של רוב תלמידי הכיתה.
אפיון סוג החריגות של התלמיד אינו בגדר אבחון, אלא מבוסס על הצגת מסמכים קבילים (בפני ועדת שילוב, ועדת השמה או ועדת ערר). האבחון הוא באחריות גורמים מומחים קבילים המוגדרים בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך .