ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


אסטמה מה?

מהי אסטמה, מהם הגילאים השכיחים להתפתחות המחלה, כיצד היא פוגעת באיכות החיים- ומהי הגישה הטובה ביותר להתמודד עם מחלה זו

ד"ר איתי נוימן,
מומחה לאלרגיה, אסטמה ורפואת ילדים

אסטמה היא המחלה הכרונית השכיחה ביותר של דרכי הנשימה בילדים והיא מאופיינת על ידי רגישות יתר של דרכי הנשימה לגורמים מעוררים שונים, כאשר היא מלווה בדלקת תגובתית של הריריות של דרכי הנשימה. שתי התופעות יחדיו גורמות לחסימת דרכי הנשימה, לעיתים מזומנות כתוצאה משילוב בין התשתית הגנטית לבין גורמים מעוררים סביבתיים למיניהם אליהם חשוף הילד.


אסטמה מופיעה בכל הגזעים והמינים ושכיחותה מאז שנות ה- 70 עלתה ביותר מ- 30%, כאשר מרבית המקרים מפתחים את המחלה מתחת לגיל 25 שנים, ובעיקר ילדים בגילאי 1-14 שנים.


אסטמה גורמת לירידה משמעותית באיכות החיים, הגבלה בפעילות, צורך להימנע מגורמים מעוררי התקף וגם פחד מהתקפים בלתי צפויים. בשלב זה ברפואה המודרנית טרם הושגו מטרות הטיפול באסטמה ועדיין אין הסכמה מלאה לגבי האבחנה והערכת מצב הילד האסטמטי.


פגיעה באיכות החיים
בסקר עכשווי בארה"ב נמצא כי האסטמה פוגעת באיכות החיים של הילדים הלוקים בה. 49% מהנחקרים נעדרו מהלימודים, 30% התעוררו בלילה לפחות פעם בשבוע. ל- 48% האסטמה הפריעה בחיי החברה, ל- 30% היו תופעות של אסטמה של מאמץ ו- 32% ביקרו בחדרי מיון לצורך קבלת עזרה.


איכות החיים נתפסת על ידי הילד בשונה במקצת מזו של הרופא והוא רואה את עצמו במצב בריאותי טוב אם מתמלאים התנאים הבאים: לא משתמש בסטרואידים, לא מפחד להצטנן, לא מפחד לשכוח את משאף הוונטולין, יכול לעסוק בפעילות גופנית ללא הגבלה, ישן טוב בלילה, מבקר בבית הספר ללא חיסורים, לא מפגר אחרי החברים בעיסוקים החברתיים, חיי היום-יום אינם סובבים סביב "אסטמה", הסינוסים שלו אינם מהווים בעיה.


מתי ניתן לאבחן אסטמה?
יש להביא בחשבון שלא כל תינוק או ילד עם נשימה מצפצפת יפתח את המצב הקליני שאותו אנחנו מכנים בשם "אסטמה". יותר ממחצית הילדים ה"מצפצפים" בשנת חייהם הראשונה תוך מחלה ויראלית- התופעה נעלמת אצלם בגן הילדים ובתחילת בית הספר.


רק בגיל בית הספר אפשר לעשות בדיקת תפקודי ריאות אשר עשויה לתת תשובה אובייקטיבית לגבי נוכחות או העדר אסטמה. בדיקת התהליך הפיסיולוגי ובנוסף לו התשתית הגנטית, על ידי תבחיני עור לאלרגנים של הסביבה ובדיקות מעבדה לנוכחות סימנים נוספים יצביעו על העתיד המצפה לילד.


המעקב הקליני על ידי הרופא ובדיקות חוזרות של ספירומטריה (בדיקות הנשימה) הן הדרך הנכונה לטיפול בבעיה. על מנת לקבוע סטנדרטים מתאימים לטיפול מתפרסמים מושגי יסוד בקרב הרופאים המטפלים באסטמה.


אין דרך אחת לטיפול
נכון להיום אין אנו מכירים לאשורם את ההשלכות ההדדיות של הבסיס הגנטי והגורמים הסביבתיים למיניהם על מנת להבין את השוני בין ילד אסטמטי אחד למשנהו כפי שאנו רואים במהלך הטבעי של המחלה, עוצמתה, התגובה לטיפול והסכנות העתידיות.


מכאן שהגישה הסטנדרטית לטיפול בילד האסטמטי היא רק בסיס לשינויים אינדיבידואליים – כל מקרה לגופו. הדבר נכון גם מבחינת האבחון הספציפי של הילד, גם מבחינת התאמת הטיפול התרופתי והסביבתי בו וגם מבחינת תחזית עתידו המשוערת מבחינה בריאותית.


הקשר האישי בין הרופא והילד הוא בעל חשיבות עליונה אשר עשויה להשפיע על מידת מילוי הוראות הרופא בהקשר לנטילת התרופות, רמת הטיפול בסביבה המיידית וכדומה.


הקשר בין נזלת לאסטמה
המטרה האולטימטיבית של הטיפול היא שיפור איכות החיים עד לנורמליזציה מלאה ואין להסתפק בשיפור ביניים- טוב ככל שיהיה. ההבנה שלפנינו מחלה הפוגעת בכל דרכי הנשימה חשובה ביותר לטיפול הנכון. קיימת אחידות אנטומית של אזור האף, הסינוסים, האוזניים וההמשכיות של הלוע ודרכי הנשימה הגדולים והקטנים ביותר. אחידות זו היא גם של מערך ההגנה הביולוגי, כלומר המערכת האימונולוגית של אותו ילד. כך נמצא ש- 65% מהילדים האסטמטים סובלים גם מנזלת, או לחילופין ילדים עם נזלת סבלו פי 3 מהופעה של אסטמה מאשר ילדים ללא נזלת.


קשר נמצא גם בין נוכחות הנזלת האלרגית, האסטמה ונוזלים באוזן התיכונה של הילדים. אותם אמצעים הבאים להוציא את הילדים מהתגובה של תפיחות הרקמות וההפרשות בדרכי הנשימה ואזור האף והגרון כאשר הם מיושמים בצורה נכונה מטפלים גם בנוזלים באוזניים התיכונות ובדלקות המשנה בהם. הוא הדבר בהקשר לליחה המצטברת בסינוסים וגורמת לסבל גדול לילדים כמו כאבי ראש והרגשת מחלה.


הגישה ההוליסטית המאפשרת לרופא להסתכל על הילד ועל סביבתו הקרובה כמקשה אחת העלתה גם את "תיאורית הניקיון". במדינות המתועשות בהם ירדה פלאים שכיחות הזיהומים החיידקיים נמצאה במקביל עליה משמעותית של התבטאות התחלואה האלרגית על כל צורותיה. לאחרונה מצאו המדענים שבמערכת האימונולוגית הבאה להגן על הגוף קיימת חלוקה בין המסלול המטפל בתחלואה הזיהומית לבין המסלול המטפל בתגובה לחומרים זרים, כלומר התגובה האלרגית. נמצא שככל שאין דרישה במסלול הלוחמה בזיהומים נוטה המערכת לכיוון התגובה לחלבונים זרים והפעלת התגובה האלרגית כמו תחלואת האסטמה, הנזלת האלרגית ושאר התחלואים הדומים.

להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites