ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


על הפרעות שינה והטיפול בהן - חלק א'
הורים רבים מסתובבים ומנהלים חיים שלמים עם שקיות שחורות מתחת לעיניים ועייפות כרונית. דומה שאחת הבעיות הנפוצות ביותר בגידול ילדים היא מחסור חמור בשעות שינה. מה לעשות כשהילדים מסרבים להירדם לבד?
ד"ר אבי שדה, מנהל המעבדה להפרעות שינה בתינוקות וילדים, מתוך ספרו "לישון כמו תינוק" בהוצאת "ידיעות אחרונות"

כשהורים פונים לטיפול בבעיית השינה של ילדם, הם צריכים להתמודד לעיתים עם שאלות ותחושות קשות על עצמם ועל התינוק. שאלות אלה כוללות בין היתר תהיות אם משהו פגום בתינוק, אם הם כהורים נכשלו בעבר או ממשיכים להיכשל ואינם ממלאים את תפקידם בצורה הולמת ולכן הילד סובל. שאלות אלה, שמעסיקות הורים במהלך השלבים השונים של גידול הילד, מתעצמות כאשר ההורים נאלצים להתמודד עם קושי של הילד ואינם מצליחים לפתור אותו, בעוד הורים אחרים אינם נאלצים להתמודד עם קושי זה או שפתרו אותו בקלות בדרך זו או אחרת.


כמו בכל מערכת מורכבת, בעיית השינה עשויה לנבוע ממקורות שונים ומגוונים. לפיכך גם דרכי ההשפעה והפתרון של בעיית השינה הן מגוונות. דרך אחת לנסות לפתור את בעיית השינה של התינוק היא בטיפול תרופתי שמתבסס על מתן תרופות הרגעה או תרופות נוסכות שינה לתינוק. בגישה זו יש ניסיון להשפיע על השינה בהשפעה ישירה על מערכות עצביות המווסתות את ההתנהגות באמצעות תרופות. גישה זו אינה מומלצת ובדרך כלל אינה רצויה ואינה יעילה בתינוקות!


דרך שנייה מתבססת על שינוי דפוסי השינה של הילד בעזרת שינוי ספציפי של דפוסי ההתנהגות של ההורים. צורת טיפול זו מכונה טיפול התנהגותי. היא מתבססת על הדרכה ישירה של ההורים כיצד התנהגותם משפיעה על התנהגות הילד וכיצד שינוי בה יכול להביא שינוי חיובי בהתנהגותו של הילד. דרך נוספת מתבססת על ניסיון לחדור להלכי המחשבה ולהבינם, להבין את הציפיות והתחושות של ההורים כלפי התינוק, ואת משמעותה של בעיית השינה בעבורם. הבנה זו מאפשרת להורים לבחון את רגשותיהם בעניין תפקידם כהורים, את משמעות הילד בשבילם וכיצד בעיית השינה ממלאת תפקיד כלשהו בקשר בינם לבין התינוק. בחינה זו של רגשות, עמדות והתייחסויות לתינוק משפיעות בסופו של דבר על התנהגות הורים ומובילות לשינוי גם בהתנהגות הילד. לסוג זה של טיפול צורות שונות שמכונות "טיפול דינמי", "טיפול משפחתי" או "טיפול הורה – ילד".


המחקר והניסיון הקליני, מכל מיני התחומים של טיפול בתינוקות ובילדים, מלמדים שכל התערבות במערכת הכוללת שמשפיעה על התנהגות הילד, משפיעה גם על המרכיבים האחרים במערכת. בעבודה הקלינית בתחום הפרעות השינה אנו משלבים לעיתים קרובות מרכיבים טיפוליים ברמות שונות (להוציא טיפול תרופתי שבו נעזרים רק במקרים חריגים ביותר) כדי להגביר את יעילות הטיפול ולקצרו. הסקירה הבאה כוללת את המרכיבים האפשריים השונים של הטיפול בהפרעות השינה בינקות. מכיוון שהטיפול התרופתי הוא בעייתי ובדרך כלל אינו מומלץ, הוא ייסקר בקצרה בתחילה, ולאחריו יתוארו בהרחבה הגישות האחרות.


הטיפול התרופתי – לא מומלץ


תרופות שינה נמצאות בשימוש רב בילדים. מחקרים שונים הראו שאחוז גבוה של הילדים (בין 25% ל- 50%) קיבלו בגיל צעיר תרופות שינה או הרגעה בשל קשיי שינה. הניסיון הקליני והממצאים העולים ממחקרים רבים מצביעים על תמיכה מועטה ביעילותן של התרופות. נמצא שלתרופות השינה אין בדרך כלל השפעה חיובית על בעיות השינה בגיל הרך, או שקיימת השפעה קטנה, זמנית, שחולפת מיד לאחר הפסקת השימוש בתרופות. הורים רבים נוטים להסתייג ממתן תרופות שינה לילדים ולהימנע ממנו, ככל הנראה במידה רבה של צדק. מטיפול תרופתי במבוגרים נמצאו עדויות על נזקים של טיפול תרופתי ממושך בהפרעות שינה. למרות זאת רופאים רבים ממליצים על טיפול בתרופות הרגעה לפחות לטווח קצר, בניסיון לשנות משהו בהרגלי השינה של הילד ובתקווה שהשינוי יביא שיפור בהמשך. יש רופאים הרואים את הטיפול התרופתי כתרופת הרגעה להורים המותשים, שברגעי משבר או לילות משבר יוכלו להשתמש בתרופה כדי להרגיע את הילד ולרכוש כמה שעות חסד של שינה שחסרה להם לשמירת שלוותם.


ניתן לסכם שיש להימנע ככל הניתן משימוש בתרופות שינה כאמצעי לטיפול בהפרעות שינה בגיל רך. מסקנה זו מתבססת במידה רבה גם על היעילות הגבוהה של שיטות הטיפול ההתנהגותיות – פסיכולוגיות בבעיות אלה כפי שיתואר בהמשך.


הטיפול ההתנהגותי


דונלד וויניקוט (Winnicott) טען באחד מכתביו שאין תינוק בלי אם. כוונתו באמירה פרובוקטיבית זו הייתה שהתינוק חי ומתפקד בקשר עם הדמויות המשמעותיות לו, וכך רוב התנהגותו מושפעת ומגיבה להתנהגות ההורים, למצב רוחם ולציפיות שלהם ממנו. הדבר נכון ורלוונטי לתחום השינה של התינוק. אכן מחקרים רבים מצביעים על קשר הדוק בין אישיות ההורים ודפוסי התנהגותם להפרעות השינה ותומכים בהנחה שלהורים יכולת השפעה רבה על דפוסי השינה המתפתחים של ילדים. שיטות הטיפול ההתנהגותי מתבססות במידה רבה על עבודה עם ההורים. מטרתה היא הבנת מקורות הקושי האפשריים בהתמודדות עם בעיית השינה של הילד, וגיבוש דרכי התמודדות חדשות ויעילות יותר. מובן שהטיפול בעצמו חייב להתבסס על אבחון מוקדם של סוג הבעיה שהילד סובל ממנה כדי לוודא שאכן שיטת הטיפול מותאמת לסוג הבעיה שהיא נועדה לפתור. עם זאת הטיפול ההתנהגותי המסורתי אינו עוסק בניתוח מקורות הקשיים של ההורים ובדינמיקה האישיותית של ההורים. היבטים אלה ייחודיים לטיפול הדינמי או לטיפולים שמשלבים עקרונות התנהגותיים ודינמיים.


בחלק ב' יפורטו כמה שיטות התנהגותיות הקיימות בתחום. מדובר בדרכי תגובה ופעולה של ההורים כדי לסייע לילד להתמודד עם קשיי הירדמות ויקיצות מרובות או ממושכות במהלך הלילה, הקשורות לדרישה למעורבות, נוכחות או עזרה של ההורים. שיטות אלה לא תהיינה יעילות, אם הבעיה נובעת מסיבות רפואיות או שקיימות בעיות פסיכולוגיות מורכבות יותר בקשר בין ההורים לילד, ואלה דורשות הבנה וטיפול.


הטיפול ההתנהגותי מתבסס על ההנחה שקשיי ההירדמות והיקיצות של הילד נובעים במקרים רבים מהזדקקותו של הילד להורים לצורכי הרגעה עצמית, מכיוון שלא למד להירדם בעצמו במיטתו ולעבור את הלילה בכוחות עצמו. ההנחה הבסיסית היא שאם ההורים יעזרו לילד ללמוד להירגע ולהירדם בכוחות עצמו, הוא לא יזדקק להם במהלך הלילה, וכך שנתו תיעשה רציפה ועצמאית יותר. הנחה נוספת היא שמכיוון שנוכחות ההורים והקשר איתם חשובים לילד, הוא בעצם מקבל "פרס" על הבכי שלו ועל היקיצות שלו בלילה, והפרס הוא הקשר עם ההורים ומעורבותם. "פרסים" אלה מעודדים את שימור הבעיה. מכאן נובע שאחת המשימות שעומדות בפני ההורים היא ללמד את הילד להבחין בין יום ללילה ובין הקשר והמעורבות בשעות היום לציפייה הברורה ל"שקט" בלילה. ניתן לתאר את הטיפול ההתנהגותי כתהליך "גמילה". בדומה לתהליך הגמילה מההנקה, לעיתים התינוק יהיה הראשון שיסמן שהוא איבד עניין ומעדיף תחליפים, ולעיתים תהיה זאת האם שתצטרך לאותת לילד שהגיע הזמן לתחליפים. כמו בתהליך גמילה גם הטיפול ההתנהגותי בבעיות הירדמות ויקיצות מרובות, מוביל לעיתים קרובות לתגובת מחאה ולמצוקה זמנית של התינוק. תגובות אלה מקשות מאוד על הורים רבים ליישם את התהליך והם זקוקים לעזרה מקצועית כדי לא לגרור את הבעיה שנים ארוכות.


על בסיס היגיון זה, רוב השיטות מתמקדות בצמצום או ב"הכחדה" של מעורבות ההורים ועל ידי כך סיוע לילד לפתח את יכולתו להירגע ולהירדם בכוחות עצמו. חשוב לציין שלא כל השיטות יעילות באותה מידה וחלק מהן קשות ליישום הן להורים והן לתינוק.


להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites