ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


על הפרעות שינה והטיפול בהן - חלק ב'
הטיפול מתבסס על ההנחה שקשיי ההירדמות והיקיצות של הילד נובעים במקרים רבים מהזדקקותו של הילד לצורכי הרגעה עצמית. ההנחה הבסיסית היא שההורים יעזרו לילד ללמוד להירגע ולהירדם בכוחות עצמו. על מגוון השיטות לטיפול בבעיה.
ד"ר אבי שדה, מנהל המעבדה להפרעות שינה בתינוקות וילדים, מתוך ספרו "לישון כמו תינוק", שיצא בהוצאת "ידיעות אחרונות"

התעלמות מוחלטת ("לתת לבכות")


השיטה מבוססת על הכחדה דרסטית של הרגלי ההשכבה וההרדמה וטקסיהם, שדורשים את מעורבותם של ההורים. מטרת השיטה ללמד את הילד שבכי אינו אפקטיבי ואינו מוביל למעורבות ההורים. על ההורים להשכיב את הילד לישון ולאחר מכן לא לגשת אליו כלל במהלך הלילה. גם כשהילד מוחה ובוכה ארוכות, על ההורים להתעלם לחלוטין. כל ניסיון לגשת לילד ולהרגיעו, לעודדו, או להתערב בדרך כלשהי נתפש כפגיעה  ביעילות ההתערבות, זאת מפני שכל פעולה מסוג זה עלולה לגרום לילד שיצפה שההורה יחזור מיד להיות ההורה "הטוב והמוכר", ולהניח שכל מה שעליו לעשות זה להמשיך בבכי ובמחאה עד שההורה "יישבר". מובן שאין מניחים שהתינוק "מתכנן" את מעשיו כפי שיעשה זאת הילד הבוגר, אלא שהוא מגיב על פי כללי למידה פשוטים של מעשיו ותוצאותיהם.


ההתעלמות המוחלטת, כשיטת טיפול, קשה מאוד ליישום להורים רבים שאינם יכולים לעמוד בבכי ממושך של ילדם. הורים רבים חוששים שהם גורמים לילד נזק או "טראומה" קשה של חווית נטישה. מבחינת השינה, במהלך יישום השיטה נוצרת בעיה רגשית משמעותית להורים, ואולי גם לתינוק, בשל הניתוק הממושך. כמו כן תינוקות רבים למרות תשישותם אינם מסוגלים לחזור למצב השכיבה הדרוש לחידוש השינה, והימנעות ההורים מכניסה לחדר אינה מאפשרת סיוע לילד לעבור לתנוחת שינה, גם אם זה הדבר היחיד שמעכב את הירדמותו.


גמילה מודרגת


העיקרון המנחה את גישת הגמילה המודרגת הוא שניתן לפעמים למנוע את העימות הישיר ואת המחאה הקשה של הילד, אם עושים את צעדי הגמילה בהדרגה, כך שהשינוי לילד הוא יותר הדרגתי  ופחות קשה, והמטרה הסופית של רגיעה עצמית של הילד מושגת בשלבים. כך למשל, הטיפול בתינוק שלמד להירדם רק בנדנוד בידיים של האם ביניקה, ייערך בשלבים. בשלב ראשון, למשך כמה ימים, האם תסיים את ההנקה כשהתינוק עדיין ער (בתנאים מוארים ובלא טלטול). כשהתינוק יסיים את ההנקה, לאחר הפוגה מסוימת, היא תכבה את האור ותרדים אותו בידיים בתנודות קלות. בשלב הבא, כשנוצרה ההבחנה בין ההנקה להירדמות, האם תשכיב את התינוק במיטתו ותשב לידו אם שהיא מטלטלת את המיטה או את התינוק עד להירדמו. בשלב השלישי, האם תשב בלבד על יד הילד, בלא מגע יד או עין ותחכה עד שהילד יירדם. בשלב הבא האם תתרחק מהמיטה בתהליך ההירדמות של התינוק, ובשלב סופי, לאחר השגת המטרות הקודמות והתבססותן, האם תשכיב את התינוק ותצא מהחדר כשהוא ער עד להירדמו באופן עצמאי.


בכל שלב תיתכן מחאה של הילד. הוא עלול לבכות, לצרוח ולהראות סימני מצוקה אחרים. ההורה צריך להיות מסוגל לעמוד בכך ולא לוותר ולא לחרוג מההתנהגות שעליה החליט בכל שלב של התהליך. החיסרון העיקרי של שיטה זו הוא שהיא עלולה להפוך לסיוט מתמשך, אם לילד תגובה קשה לכל שלב ושלב. אצל תינוקות כאלה עדיף להשתמש לעיתים קרובות בגישה מהירה יותר.


במקרים רבים הגישה המודרגת היא קלה יותר להורים, שמרגישים שהם נמנעים בדרך זו מעימות חזיתי עם הילד, משינוי דרסטי בתהליך ההרדמה. לעיתים ההורים מדווחים בעצמם על צעדים משמעותיים שהם כבר עשו בדרך לפתרון. לעיתים קרובות יחד עם הפנייה לטיפול, ההורים כבר מתחילים ליזום שינויים חלקיים במגמת גמילה של הילד. לעיתים צעד קטן של שינוי מוביל לתגובה חיובית גורפת של התינוק. כך למשל הורים דיווחו לי בהגיעם לטיפול, שלאחר שפנו למעבדה וקבעו את מועד הפגישה איתי, הם החליטו שהם גם מפסיקים את הדפוס של ההרדמה של תינוקם בן השנה וחצי בידיים. האם המשיכה להשכיב את הילד ולהיות על יד מיטתו ולהחזיק את ידו עד שנרדם. בשלושת הימים הראשונים הילד אכן התעקש שהאם תשב על ידו עד שיירדם, ולאחר מכן האם הרגישה שאין צורך בכך שכן התינוק אינו מתעקש על דפוס זה, ובעיית ההשכבה נפתרה עוד בטרם החל הטיפול. כל שנותר לנו היה להתמודד עם היקיצות בלילה.


גישה מתוזמנת (checking)


גישה זו מבוססת על שילוב של עקרונות שעושים אותה לגישה פופולרית ומקובלת מאוד על אנשי המקצוע. על-פי גישה זו, לאחר סיום טקסי ההשכבה המקובלים לפני השינה, שנעשים מחוץ למיטתו של התינוק ובמצב של ערות, משכיבים את הילד במיטתו ויוצאים מחדרו. אם הילד בוכה או אם הוא קורא להורים, ממתינים חמש דקות מלאות ולאחריהן חוזרים לחדר, מחזירים את הילד לתנוחת שכיבה ויוצאים מהחדר בלא מעורבות נוספת. אם הילד ממשיך לבכות או לקרוא להורים, ממתינים שוב חמש דקות וחוזרים על אותה תגובה מוגבלת של ביקור קצר בחדר והחזרת הילד לתנוחת שינה, אם יש צורך בכך. אם הילד ער בשקט בלא בכי קשה ובלא קריאות מצוקה, לא ניגשים אליו אלא מחכים ומאפשרים לו להירדם בכוחות עצמו. גם אם הילד מתעורר במהלך הלילה, ההורים ממתינים 5 דקות תמימות וחוזרים על הפעילות המוגבלת של ביקור קצר בחדר. המסר להורים הוא, אתם אינכם יכולים למנוע יקיצות של הילד במהלך הלילה, אבל אתם יכולים לאפשר לו ללמוד להירגע ולהירדם בכוחות עצמו הן בתחילת הלילה והן במהלכו. המסר שההורים מעבירים לילד בפעולות אלה הוא שהוא אינו "נטוש" לבדו. הם ממשיכים להתקיים בעבורו והוא יכול לראות אותם במרווחי זמן נתונים. עם זאת, הם גם משדרים לו שהם לא יחרגו ולא "יעזרו" לו להירדם. הילד מקבל מרווחי זמן שמאפשרים לו להירגע ולהירדם בכוחות עצמו. לשיטה זו יש גם גישה שונה מעט שעל פיה יש להאריך את מרווח הזמן בהדרגה (להתחיל ב- 3 דקות, לעבור ל- 5 דקות, 10 דקות וכן הלאה).


הניסיון הקליני והמחקר שערכנו בנושא הראו שלאחר אבחון מתאים והדרכה, התגובה לגישה טיפולית זאת מתרחשת בתוך יומיים-שלושה, אם ההורים מסוגלים ליישם את השיטה בלא הסתייגויות. בסך הכל הרושם ממחקרים שונים הוא שלהורים קל יותר ליישם את השיטה הזאת לעומת הגישות הקיצוניות יותר, והדבר גם מתבטא בתגובה המיידית של הילד.


חיזוק חיובי


כשמדובר בילדים מעט גדולים יותר ומילוליים (בדרך כלל בני 3 ויותר) ניתן לערב אותם באופן פעיל יותר בתהליך הטיפול. מעבר להבנת הקשיים הרגשיים שאולי הם המקור להפרעת השינה של הילד, ניתן גם לשלב מעין "חוזה" עם הילד שבמסגרתו קובעים התנהגויות יעד ו"פרס" לילד אם יעמוד בחלקו ב"חוזה". למשל במקרה של ילד שמתעקש להירדם במיטת ההורים, או מתעורר בלילה ומתגנב אל מיטת ההורים וישן עימם, ניתן לקבוע הסכם שעל פיו בכל פעם שהילד מצליח לישון על הלילה במיטתו, הוא יקבל בבוקר "מדבקה" מקושטת מיוחדת שאותה ידביק על לוח מסוים. לאחר השגת מספר מוסכם של מדבקות (כלומר, הילד התגבר באופן בסיסי על בעייתו) הוא יקבל "פרס" חשוב יותר שיבטא את הצלחתו. כאשר מייחסים חשיבות גדולה ל"חוזה" עם הילד ומגייסים את המוטיבציה שלו (אם כדי לרצות את ההורים, אם כדי לזכות בפרס ואם במהלך קשר טיפולי מהותי עם איש מקצוע שמסייע בטיפול) סיכויי ההצלחה של גישה זו הם גבוהים ביותר. לעיתים, כשהבעיה מורכבת יותר, ניתן להיעזר בגישה זו במסגרת טיפול שמברר מקורות אפשריים נוספים לקשייו של הילד (למשל סיבות לחרדה שגורמת לו להילחם על שינה משותפת עם ההורים). שילוב הגישה ההתנהגותית בטיפולים מסוג זה משדר לילד שגם אם יש לו סיבות לפחד או חרדה, ההורים שמבינים את קשייו, גם מאמינים שהוא יכול להתגבר על הבעיה ולפתור אותה.


לעיתים אין די בשימוש בחיזוק חיובי, בשל העדר מוטיבציה אצל הילד, ויש לשלב גם חיזוק שלילי (כלומר תגובה שתהפוך את הפתרון הקיים ללא נעימה לילד).


אבזרי הרגעה


ליכולת של התינוק להרגעה עצמית יש חשיבות גדולה ביכולתו להירדם בכוחות עצמו ולשמור על רציפות השינה. אבזרי ההרגעה או "חפצי המעבר" משמשים לילדים (בדרך כלל מגיל שנתיים ומעלה) כאמצעי להירגע בלא נוכחות ההורים. בדרך כלל אבזרי ההרגעה הם חפצים שהילד בוחר מתוך העצמים שיש בסביבתו הטבעית או שמוצעים לו על ידי הוריו. לעיתים אפשר לעודד את התהליך בכך שההורים מדברים על ה"דובי העייף" שרוצה לישון במיטת הילד. הילד משכיב את ה"דובי" במיטתו ו"מרגיע" אותו, וכך בעזרת המשחק הסמלי בעצם מאמץ את התפקודים ההוריים של הרגעה. כמו כן נוכחות הדובי במיטתו תקל על תחושת הבדידות והחרדות הנלוות אליה. גישה זו ניתנת לבדיקה פשוטה ואינה כרוכה בקשיים כלשהם. עם זאת, קשה לנבא אם הילד יגיב לגישה, ילדים רבים יסרבו לאמץ חפץ מעבר מסוג זה או שלאימוצו לא תהיינה השלכות על קשיי השינה שלו.


ד"ר תום אנדרס מקליפורניה בארה"ב חוקר בימים אלה את האפשרות ללמד תינוקות מגיל צעיר לפתח התקשרות לחפץ מעבר כגון חולצה שנושאת את ריחה של האם, ואם התקשרות מסוג זה תסייע לשנתם של תינוקות אלה. כאמור "שעון השינה" שאנו נותנים לתינוקות למעקב אחר שנתם מקבל לעיתים התייחסות הדומה להתייחסות לחפץ מעבר. ההורים מדווחים שהילד נקשר אל השעון, מזכיר להם לענוד אותו ומתקשה להיפרד ממנו. במקרים מסוימים ההורים גם רואים שיפור בשנתו של התינוק. את השיפור הם מייחסים לשימוש בשעון.


נוכחות מתמדת


שיטה זו מבוססת על ההנחה שהקושי הבסיסי של הילד הוא הפרידה מההורה בלילה. קשיי ההירדמות או היקיצה של הילד מוסברים כניסיונות חוזרים ונשנים של הילד לוודא שההורים נמצאים בסביבתו המיידית. נוכחות מלאה של ההורה בחדר בזמן השינה עשויה לספק צורך זה ולהרגיעו, וזה יאפשר לילד להתגבר על החרדה מפני השינה ומפני הפרידה הכרוכה בה. שיטה זו דורשת שאחד ההורים יישן ליד מיטת הילד במהלך שבוע רצוף, מהרגע שהילד מושכב לישון ועד להתעוררותו בבוקר. ההורה שישן ליד הילד אינו מגיב לילד ואינו מוציא אותו ממיטתו במהלך הלילה. הוא מעמיד פני ישן, בלא קשר עין ובלא קשר מילולי עם הילד. המסר לילד הוא שאינו צריך לדאוג ולבדוק את נוכחות ההורה במהלך הלילה. ההורה נמצא איתו כל הזמן, אבל גם מבהיר לו ומדגים לו שבלילה ישנים.


הורים רבים מנסים לעיתים את השיטה בצורה חלקית ומופתעים ללמוד שאף על פי שהילד נראה ישן, הוא מגיב מיד לניסיונותיהם "להתגנב" אל מחוץ לחדר. במקרים כאלה התינוק עלול ללמוד שהוא צריך להיות דרוך כדי למנוע את הניסיונות "לנטוש" אותו. כדי למנוע תהליך כזה במקרים שהנושא הסתבך, על ההורה לקבל מחויבות אמיתית לבלות את הלילות ברציפות עם הילד. ילדים רבים מגיבים במהירות למסר זה, וההורים מגלים בתום השבוע שהילד נרגע ואינו עסוק עוד בבדיקת נוכחותם.
 

גישה זו מתאימה במיוחד כשהילד מראה סימנים של חרדת פרידה כללית כגון היצמדות לאם או תגובות קשות על היעדרותה גם בשעות היום. כמו כן היא מתאימה במקרים רבים להורים בעלי חרדת פרידה הורית המקשה עליהם ליישם את הגישות שמתמקדות בגמילה מהירה.


יקיצות יזומות


גישה זו מבוססת על ההנחה שבמשך הזמן נוצר קשר הדוק בין השעון הפנימי שמכתיב את היקיצות של הילד בלילה ובין תגובת ההורים והטיפול שלהם בילד. קשר זה גורם היווצרות לוח זמנים (לעיתים מדויק כשעון) של יקיצות. המטרה של היקיצות היזומות היא לשבש את פעולת השעון הפנימי שמוביל ליקיצות הספונטניות ולמה שבא בעקבותיהם. בגישה זו ההורים מעירים את הילד כחצי שעה לפני זמני היקיצות הספונטניות של הילד (אם קיים לוח זמנים די קבוע). שיטה זו היא קשה ליישום בעבור רבים מן ההורים שמתקשים לדעת מתי בדיוק להעיר את הילד או לחילופין מתנגדים רגשית להעיר את הילד הישן כשיטת טיפול.


הטיפול הדינמי


עקרונות הטיפול הדינמי מבוססים על הניסיון להבין את המשאלות, הקשיים והעמדות של ההורים כלפי תינוקם באופן כללי, וכלפי בעיית השינה באופן ספציפי. במקרים רבים הבנה זו, עם סיוע להורים להבין את מאבקיהם הפנימיים בעניינים אלה, מסייעת להורים להשתחרר מעכבות ומדרכי חשיבה ופעולה אוטומטיים וסטריאוטיפיים, ולחשוב וליישם אפשרויות התייחסות ופעולה שונות בקשר עם התינוק. לפעמים עצם סילוק המועקה הרגשית בהקשר להורות, שההורה נושא עימו מעברו שלו, מסייע לתינוק לגלות ולחוות את ההורה בצורה שונה, והדבר מספיק לפתרון מהיר של בעיית השינה. 
   

להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites