ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


סיפורי גמילה: אחות חדשה במשפחה
עומרי כבר היה גמול מחיתולים ביום אבל אז אחותו הקטנה התחילה לזחול ולקחת ממנו את תשומת הלב. איך מתמודדים עם נסיגה בגמילה, מה צריך לעשות – וגם מה לא. איילת גרנות, יועצת חינוכית לגיל הרך, מנתחת מקרה גמילה לדוגמה. 
איילת גרנות (M.A.) יועצת חינוכית לגיל הרך, "כפתור ופרח"

גמילה מחיתולים היא סוגייה מורכבת איתה מתמודדת כל משפחה: מתי כדאי להתחיל? האם הילד בשל רגשית? מה הסימנים לבשלות פיזיולוגית לגמילה? האם לבצע את התהליך בשיטת 'זבנג וגמרנו' או שמא ליצור הדרגתיות?


שאלות אלו ורבות נוספות מעסיקות הורים שמעוניינים לגמול את ילדיהם. אך לא כאן מסתיימת הסאגה. רבים המקרים בהם ילדים שסיימו זה מכבר את תהליך הגמילה (אם בקלות ואם בקושי) מראים סימני נסיגה בתחום: חזרה לפספוסים, עצירויות או סימפטומים אחרים שאופייניים לתהליך הגמילה. לאירועים שונים בחיי הילד ומשפחתו יש השפעה על תהליך הגמילה, ויש בהם כדי לקדמה או לעצרה. בעזרת ניתוח סיפור גמילה נבחן כיצד התרחבות המשפחה גרמה לנסיגה מאוחרת אצל הילד הבכור בבית.


נסיגה בגמילה


עומרי (3) היה גמול מחיתולים ביום כחודש וחצי לפני שנולדה אחותו הקטנה. לאחר חמישה וחצי חודשים חלה לפתע נסיגה בגמילה של עומרי:  הוא סירב לעשות קקי והחל לסבול מעצירות יזומה מתמשכת שהדאיגה מאוד את הוריו.


הגעתי לבית המשפחה להכיר את עומרי. בעודנו בסלון משחקים בנוכחות הוריו ואחותו, עומרי חש צורך להתפנות:
עומרי: 'קקי! קקי!' תוך שהוא קופץ ורוקד באי נוחות.
אמו: 'בוא נלך לשירותים'
עומרי מתעלם
אביו: 'רוצה שאני אבוא איתך לשירותים?'
עומרי משך בכתפו: 'לא!'
עומרי: 'קקי! קקי!'


לאחר שראיתי שריקוד הקקי נמשך כמה רגעים ועומרי לא בדרך להתרצות ללכת לשירותים התערבתי:
אני (איילת גרנות, יועצת התפתחותית): 'אוי, גם לי יש קקי' אמרתי תוך החזקת ביטני.
עומרי עצר את ריקודו והביט בי מופתע
אני (לא חיכיתי לתגובה והמשכתי): 'גם לי יש לי קקי, אני אעשה בשירותים באמבטיה ואתה בשירותים שפה'


הלכתי בנחישות לשירותים בעוד עיני כל המשפחה נשואות אלי בתדהמה:
אבא של עומרי: 'חבל לך על הזמן...'
(ניגשתי לשירותים, התמהמהתי שם קלות, הורדתי את המים והצטרפתי למשפחה בסלון)


בינתיים עומרי נשאר בסלון ולא הלך לשירותים. הוא חיכה לי במתח וברגע שחזרתי שאל בעניין רב:

עומרי: 'עשית?'
אני: 'לא, לא יצא לי... '
עומרי הביט בי מהופנט (כחושב: יכול להיות שלעוד מישהו קשה?)
אני: 'מה כדאי לי לעשות? ללכת שוב לנסות?'
עומרי: 'כן'
אני: 'עכשיו או לחכות עוד קצת שתכאב לי הבטן?'
עומרי: 'כשתכאב לך הבטן'.


לאחר דקות ספורות שוב אמר 'קקי קקי'
אני: 'לך, תעשה, אני מחכה פה ובינתיים לא משחקת בכלום עד שתחזור'
עומרי הביט סביב, ניכר שהוא בוחן אם אני רצינית.
זזתי מהמשחקים והתיישבתי רחוק מהם ומאחותו הצעירה.
עומרי רץ לשירותים ומיד עשה קקי!
כשעומרי יצא מהשירותים היתה שמחה והתרגשות רבה בקרב כולם.
מאותו רגע נשבר המחסום, ועומרי חזר לעשות קקי כרגיל – תם ונשלם תהליך הגמילה!


שינויים בהרגלי הגמילה


כיצד זה קרה? מה גרם לעומרי לשחרר מעצור של חודש וחצי?


בואו נבחן יחד את הסיטואציה: עומרי בן השלוש, עבר בהצלחה תהליך גמילה מחיתולים חודש וחצי טרם לידת אחותו. אילו הנסיגה בגמילה היתה מתרחשת בסמוך ללידת אחותו, ההורים היו מגלים הבנה לתופעה ויודעים כיצד להתמודד עימה. אך עומרי דילג בהצלחה על הרגרסיה בגמילה שמתרחשת אצל ילדים רבים בני גילו בעקבות לידת אח חדש. לכן הוריו פסלו את האפשרות שהנסיגה בגמילה קשורה להתרחבות המשפחה.


הוריו של עומרי, בדומה להורים רבים, סברו בטעות, שהקושי של הבכור להסתגל ללידת אח או אחות מסתיים לאחר כמה שבועות. אך לא כן הדבר: אצל ילדים רבים 'נופל האסימון' מאוחר יותר.


"אל תמשיכו בלעדיי"


נקודת זמן פוטנציאלית נוספת למשבר היא כאשר האחות החדשה מתחילה להיות יותר פעילה: שוכבת על שטיח פעילות, מתהפכת, זוחלת ועוד. אזי, היכולות הנרכשות של התינוקת החדשה מאפשרות לה 'לפלוש' לטריטוריה הפיזית של הבכור ולהגיע למשחקיו. אם לא די בכך, התנועתיות של התינוקת ויכולותיה המתפתחות מחייבת את ההורים לשנות את טיב האינטראקציה עימה מטיפולית (האכלה, הרדמה והחלפה) למשחקית (שומרים עליה, מציגים לה גירויים, שרים לה ומדברים אליה יותר ויותר). במילים אחרות, ההורים הופכים פחות זמינים עבור הבכור באספקטים נוספים על אלה להם כבר הסתגל. קושי של פעוט להסתגל לשינויים הללו, עשוי להתבטא בנסיגה בגמילה.


סיבה נוספת לסירוב של שעומרי ללכת לשירותים היא חששו להפסיד את ההתרחשויות בבית בזמן שהוא בשירותים. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שהנסיגה של עומרי לא התבטאה בהשתנה – פעילות המצריכה קטיעה קצרצרה של הפעילות; אלא רק בעשיית צואה – פעילות שלעיתים לא מצליחה מיד, ומצריכה ישיבה ארוכה יותר בשירותים. ישיבה ארוכה נחווית אצל עומרי כאיבוד שליטה על המתרחש בבית.


ברגע שעומרי הבין שאני לא אמשיך לשחק בזמן שהוא בשירותים, ושהפעילות בבית קופאת עד לחזרתו, הוא יכול היה להתפנות ולהתפנות..


אין להסיק מכך שבכל פעם שעומרי ילך לשירותים על משפחתו להפסיק כל פעילות – התנהגות זו מתאימה לנסיבות הספציפיות במשפחתו של עומרי, ומתאימה ליישום נקודתי ולא כריטואל קבוע.


דינאמיקה מנצחת


מה בדינאמיקה ביני לבין עומרי הוביל להצלחה? מדוע ניסיונותיהם השונים של הוריו לגאול את בנם מעצירות לא נשאו פרי?


הסיבה נעוצה במורכבות היחסים בין עומרי להוריו: ככל שחלפו הימים, העצירות של עומרי הדאיגה את הוריו יותר ויותר, וכך החזירה את הטיפול בו למרכז תשומת הלב המשפחתית. כך, מבלי שעומרי התכוון, נוספה סיבה משנית לעצירות: היא היוותה אמצעי לקבלת תשומת לב. כך נוצר אצל עומרי קונפליקט: מחד העצירות גורמת לו לכאב פיזי, מאידך היא מסבה לו הנאה: הוריו עסוקים בו ומרעיפים עליו תשומת לב. יתכן שעומרי חשש שברגע שילך לשירותים יפסיד הישג זה.


לעומת זאת איתי, אורחת חד פעמית, האינטראקציה של עומרי הייתה נטולת מטענים. הדינאמיקה הטבעית בינינו הסיחה את עומרי ואפשרה לו לצאת מהפינה שהוא נכנס אליה. ובכל זאת, מה גרם לעומרי לשתף עימי פעולה בכזה אופן?


התשובה טמונה באמפתיה ובאמון שבניתי עם עומרי. בדיאלוג עמו, נתתי לגיטימציה לקושי סביב עשיית צרכים (בכך ש'לא יצא לי'), נתתי לו קרדיט בתחום על ידי כך שהתייעצתי איתו מה עלי לעשות. הפתיחות סביב עשיית הצרכים (עניתי לשאלתו 'עשית?'), וההמחשות שנתתי לעומרי ('לחכות עוד קצת שתכאב לי הבטן') הגבירו את האמון של עומרי בי, וסיפקו לו מוטיבציה ללכת לשירותים. במקרה של עומרי די היה בשחרור אחד, כדי להחזירו לשיגרת הליכה לשירותים. לא אחת יש לנקוט באמצעים נוספים כדי לשמר את ההישג.


דרך סיפורו של עומרי, ניתן לראות עד כמה תהליך הגמילה מחיתולים מורכב ושביר. על כן רצוי להישאר עם היד על הדופק. לעקוב אחר התקדמותו של הפעוט בתהליך הגמילה ואחר שינויים בחייו שיש בהם כדי לערער את התפתחותו. עולמו של הפעוט עשיר משנדמה למבוגר, תופעות התנהגותיות יכולות לנבוע ממגוון סיבות. פרשנות מוטעית של מניעי הילד פוגמת באסטרטגיית ההתמודדות. יש לראות את התמונה המלאה, למקד את הקושי, לבנות תוכנית התערבות מותאמת לילד הספציפי ובעת הצורך לא להסס לפנות לעזרה מקצועית.


ההמלצות במקרה זה הותאמו למשפחה הספציפית, ואין בהן כדי להחליף ייעוץ מקצועי.






להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites