ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


הציור ככלי להבנת נפש הילד

הילד בוחר לצייר בצבעים כהים, משמיט ידיים ורגליים או "מפשיט" את הדמויות? לא תמיד זה מעיד על בעיה. מה אפשר ללמוד מציורי הילדים, מה צריך להדליק אצלנו נורה אדומה- ומתי עיגול הוא רק עיגול. גם אם הוא עקום

מיכל קפלן

כמה פעמים הילד שלכם רץ אליכם בהתרגשות ואמר "אבא, אימא תראו מה ציירתי"? ובידו דף עם שרבוטים קלים בצבע? רובנו מגיבים ב"איזה יופי" ומניחים את הציור בצד.

אולם גרפולוגים טוענים כי ציורי הילדים הם כלי יקר ערך, שיש להתבונן בו בתשומת-לב, כי באמצעותו הורים יכולים להעמיק את ההיכרות עם ילדיהם.

מיכל וימר, מומחית לפענוח ציורי ילדים ולגרפולוגיה משפחתית, ומחברת הספר "ציורים מדברים", טוענת כי ציורי ילדים פותחים אשנב לנפשו של הילד. "כל עולמו הפנימי של הילד בא לידי ביטוי באמצעות הציור: מה שעובר עליו בגן ובבית-הספר, יחסו להורים, הדימוי העצמי, כישרונות יוצאי דופן וכו'".


כשהילד לא מספר כלום
לדעת וימר ניתן ללמוד על הילד באמצעות ציורים לעיתים יותר מאשר באמצעות מילים, משום שמדובר בערוץ בלתי מילולי, שהילד מתבטא בו בחופשיות רבה יותר. "ילדים רבים מתקשים להתבטא במילים, גם מפני שהשפה עדיין לא מפותחת מספיק וגם בשל קושי פסיכולוגי להיחשף",  אומרת וימר. כולנו מכירים את התסכול שכרוך בניסיון לברר איך היה בגן, למשל. הורים סקרנים מוצאים את עצמם בתפקיד הבלש החוקר, שנוקט במניפולציות מתוחכמות על-מנת להוציא מהילד תשובות מפורטות יותר מ"כן", "לא", או התשובה המתסכלת האולטימטיבית "לא זוכר". לטענת וימר, ניתוח הציורים של הילד מעמיק את ההיכרות עמו ועם עולמו הפנימי, ולכן משחרר חלק מן התסכול הזה. 


 כבר מגיל שנה וחצי ניתן לפענח ציורים של ילדים.  "המזג המולד של הילד משתקף בשרבוטים הראשוניים שלו. כאשר משווים שרבוטים של ילדים שונים בני אותו גיל מגלים הבדלים רבים ביניהם. יש פעוטות המעדיפים תנועות ספיראליות ויש כאלה היוצרים קווים וזוויות. אחדים מציירים על מקום מסוים בדף ואחרים ממלאים את כולו. יש המעדיפים צבעים מסוימים על פני אחרים. הסגנון האישי וקווי האופי של הילד ניכרים כבר במה שנהוג לכנות "קשקוש בלבוש", אומרת וימר.    


צייר לי כבשה שחורה
שימוש בצבעים הוא פרמטר בולט וחשוב בציורים, ואולי בשל כך נקשרו לנושא מיתוסים רבים. "נהוג לחשוב שילד המצייר בצבע שחור הוא ילד מדוכא, המצוי במצוקה רגשית" מספרת וימר. "למעשה, ילדים רבים מעדיפים לצייר בשחור כי לדעתם הוא הצבע הכי חזק. ובאמת השחור מהווה קונטרסט לצבע הלבן של הדף". וימר מייחסת משמעות רבה לצבעים בהם הילד משתמש. לדוגמא, ילדים שמרבים לצייר באדום, הם בעיניה ילדים בעלי אופי דומיננטי ומוחצן, שאוהבים להיות במרכז תשומת הלב. ילדים המעדיפים צהוב, לעומת זאת, נוטים להיות רגישים וסובלניים.


הורים רבים נחרדים כשילדיהם מוסיפים איברי-מין לדמויות אותן הם מציירים. אולם, לטענת וימר, הדבר נורמטיבי לחלוטין, בפרט בקרב בנים בגיל 3-4, המתעניינים מאוד בפין שלהם ונהנים לעסוק בו גם בציור. נדיר שזה מעיד על התעללות מינית. "איברי-מין בציורים מעוררים חשד להתעללות רק במקרים של ילדים גדולים יותר, בני 7 ומעלה. אם ילד בגיל הזה מצייר דמויות לבושות בגדים, ורק אצל אחת הדמויות איברי-המין מציצים מחוץ לבגדים, כדאי לבדוק מי הדמות "המינית" ומה היא מעוררת בילד".


אלמנט נוסף המדאיג הורים וגננות, הוא ציור דמויות ללא איברים מסוימים, ובפרט ללא הידיים. "אני מקבלת המון פניות מהורים היסטריים, שמשוכנעים שמשהו לא בסדר רק משום שבנם צייר את הדוד ללא ידיים. מדובר כאן במיתוס מקובל מאוד. למעשה, גם במקרה זה אין מה לדאוג לפני גיל 7. ילדים צעירים, כמו גם מבוגרים רבים, מתקשים לצייר ידיים. זו משימה מוטורית מורכבת, שלעיתים פשוט מעדיפים להימנע ממנה". 


לפעמים הציור הוא נורה אדומה
מצד שני, אי אפשר לבטל כל "בעיה" על הדף כאילו מדובר בבחירה "אמנותית" בלבד. גרפולוגים טוענים כי הציורים מלמדים אותנו הרבה מעבר ל"איך היה בגן". באמצעות ציורים ניתן לאבחן מצוקה רגשית, כגון דיכאון והתעללות נפשית, מינית או פיזית. "פעמים רבות אני רואה סימני מצוקה בציורים, כבר בשלב השרבוט. אחת הטעויות הרווחות היא, כי נושא הציור הוא הסימן למצוקה, כשילד מצייר מפלצות או מראות זוועה, למשל. אולם הנושא לאו דווקא מעיד על פחדים או טראומות. למעשה, ניתן לראות מצוקה גם באופן שבו ילד מצייר פרפר או סתם משרבט. כשיש לחץ חזק של הטוש או העיפרון במקום מסוים בציור, עד כדי חריטה או קריעה של הדף, זה מעורר את תשומת לבי. אם ילד מצייר בלחץ או בקו רועד את כל הציור, זה בדרך כלל מעיד על חגורת כתפיים חלשה ולא על בעיה פסיכולוגית. אולם, כאשר יש בציור חוסר איזון, ורק אחת הדמויות צוירה בקו רועד או לחוץ, כנראה שהדמות הזו מעוררת בילד חרדה או מתח" סוברת וימר.


מרכיב נוסף שחשוב לשים לב אליו הוא השלב ההתפתחותי של הציור. אין זה נורמאלי שילד בגיל 9 יצייר עיגול בלבד כאשר הוא מתבקש לצייר דמות אדם, למשל. יתרה מכך, רגרסיה בשלב הציור עשויה להוות אינדיקציה לבעיה נפשית. "ניתחתי פעם ציורים של ילד בן 5, שצייר באופן שתאם את גילו, עד שלפתע חזר ברגרסיה לשלב השרבוט" סיפרה וימר, "לאחר זמן מה התברר כי הוריו היו שרויים במשבר גירושין חריף ואלים, שהשפיע מאוד על בנם".


סירוב של ילד לצייר, הנמשך לאורך זמן, עלול לאותת אף הוא על מצוקה, כמו גם "ציורי-בזק" מהירים של ילדים המציירים כדי לצאת ידי חובה ולהפטר במהירות ממשימת הציור. אולם, לא כדאי לקפוץ למסקנה שילד עבר התעללות, רק על סמך אחד הסימנים שנמנו לעיל. "ציור אינו משוואה מתמטית. כדאי להימנע ממסקנות פסקניות על סמך סימן מדאיג אחד. סימני המצוקה עשויים בכלל לנבוע מסיבה פיזית, כגון קשיי ראיה, או מן הנסיבות שבהן הציור צויר" טוענת וימר.


אל תפריעו לילד
לטענת וימר, חשוב שהורים יספקו לילדיהם חופש מקסימאלי בזמן הציור. "כדי שהילד יבטא את חווייתו האישית באופן מלא ואותנטי, כדאי לספק לו מבחר של דפים וצבעים מסוגים שונים. כמו כן, עדיף להימנע ממתן הערות מכוונות, שאמורות לעזור לילד לצייר טוב יותר. אל תציעו לו להשתמש בצבע מסוים או להוסיף לפרצוף פה, והשתדלו לא להעמיד אותו על טעותו אם הוא צובע את השמיים בורוד, למשל. להורים יש תפקיד חשוב בהתייחסותם ליצירתו של הילד. הם יכולים לציין בקול את שהם רואים בציור ולומר למשל, "אני רואה שציירת עם המון אדום" או "אני רואה שיש כאן הרבה עיגולים". אמירות כאלה מראות לילד שההורה התבונן והשקיע תשומת לב ביצירתו, ויכולות לתרום להתפתחות שיחה בין ההורה והילד. באופן זה הציורים עוזרים להורה להכיר את ילדו ובו בזמן תורמים ליצירת תקשורת טובה ביניהם".



להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites