ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


הרטבת לילה אצל ילדים

הרטבת לילה היא אחת התופעות השכיחות ביותר בתקופת הילדות. יש אחוז לא נמוך של ילדים שממשיכים להרטיב גם עד גיל 8. מהן הסיבות לתופעה, איך היא משפיעה על הילד והמשפחה, וכיצד ניתן לטפל בה
ד"ר אבנר כהן, מנהל מרפאת הרטבה במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת הכללית

השתן המופרש מן הכליות מועבר אל שלפוחית השתן באמצעות 2 השופכנים ומסולק ממנה אל מחוץ לגוף ע"י צינור השופכה. השלפוחית היא מעין כיס המסוגל להגדיל את נפחו והחזיק בשתן בזכות מנגנון הסגירה בשופכה. הבקרה על תפקוד השלפוחית מורכבת, בחלקה רצונית ובחלקה בלתי רצונית.


כאשר השלפוחית מתמלאת, היא שולחת אותות דרך מערכת העצבים המתורגמים כצורך להטיל שתן. בזמן הטלת השתן שריר השלפוחית מתכווץ, שריר הסוגר מתרפה והשלפוחית מתרוקנת לגמרי. תהליך הגמילה מהרטבת לילה הדרגתי וקצב הגמילה שונה מילד לילד.


הרטבת לילה – שכיחות התופעה


הרטבת לילה היא אחת התופעות השכיחות ביותר בתקופת הילדות והינה למעשה התופעה השנייה  השכיחה ביותר לאחר אסטמה.


בין 15-20% מהילדים בגילאי 5 שנים סובלים מהרטבת לילה, כאשר קיימת החלמה ספונטנית מן התופעה בשיעור של 15%  בשנה. בגילאי 7-8 כ- 12 אחוז, בגיל 11  כ-  2 עד 4 אחוז מהילדים עדיין מרטיבים בלילה ובגיל  18 שנה כאחוז אחד.


כ- 50 מיליון ילדים בעולם סובלים מהרטבת לילה.  בארה"ב בלבד יש בין 5 ל- 7 מיליון ילדים הסובלים מהרטבת לילה.  בישראל יש מעל 100,000 ילדים הסובלים מהבעיה. שכיחות התופעה גבוהה יותר, עד פי שניים, אצל בנים.


הרטבה ראשונית או שניונית


הרטבת לילה  היא איבוד שתן לא - רצוני  תוך כדי שינה, לפחות פעמיים בשבוע אצל ילד מעל גיל 5 שנים. נהוג להבחין  בין הרטבת לילה ראשונית להרטבת לילה משנית (שניונית).  הרטבת לילה ראשונית  מוגדרת במקרים בהם הילד מעולם לא השיג שליטה לילית על פעילות שלפוחית השתן. כ- 85-90% מהילדים המרטיבים נכללים בקבוצה זו. הרטבת לילה שניונית מוגדרת במקרים בהם נגמל בשלב מסוים, לפרק זמן של שישה חודשים רצופים ומעלה, שלאחריו שבה אי השליטה הלילית במתן שתן.


להרטבת לילה יש רקע  גנטי. כאשר הורה אחד הרטיב עד גיל מאוחר, יש כ- 45%  סיכוי שהילד יסבול מאותה התופעה וכאשר שני ההורים הרטיבו עד גיל מאוחר הסיכוי שהילד ירטיב עד גיל מאוחר הוא  כ- 75%. במחקרים שונים נמצא שהגן הספציפי נמצא על כרומוזום 13.
בכ- 90%  מהמקרים הרטבת לילה היא פיזיולוגית ולא פסיכולוגית כפי שנוטים לחשוב.


הגורמים להרטבת לילה


להרטבת לילה יש מספר גורמים ולפעמים יש שילוב בין הגורמים האחראים לתופעה:


הפרעה ביקיצה משנת לילה - אצל ילדים אלו יש ליקוי במנגנון היקיצה וביכולת להתעורר כאשר השלפוחית מלאה. דפוסי השינה של הילדים המרטיבים אינם שונים מאלו של ילדים שאינם מרטיבים וההרטבה עשויה להתרחש בכל אחד משלבי השינה השונים.


יצור מוגבר של שתן בלילה - אצל 40 אחוז מהילדים התופעה נגרמת כתוצאה מחוסר יחסי של הפרשת הורמון נוגד השתנה (ADH), האחראי על משק המים בגוף. בעבודות מחקר רבות נמצא כי אצל ילדים הסובלים מהרטבת לילה יש חסר יחסי בלילה בהפרשת הורמון ה- ADH.  בעקבות כך, יש עלייה ביצור השתן בלילה (בעיקר בחצי השני של הלילה) אשר עולה על הקיבולת של שלפוחית השתן – תופעה הגורמת בסופו של דבר להרטבה.


ליקויים בתפקוד השלפוחית – אצל ילדים הסובלים מבעיה זו יש שילוב של הרטבת לילה עם הרטבת יום או הטלת שתן מרובה במשך היום, בד"כ מעל 10 פעמים במשך היום. ברוב המקרים יש תחושת דחיפות וחוסר יכולת להתאפק. לפעמים יש שלפוחית בעלת קיבולת קטנה וייצור שתן מוגבר, או שלפוחית עם התכווצויות בלתי-רצוניות.


בעיות פסיכולוגיות - הרטבת לילה פוגעת בביטחון העצמי ובדימויו של הילד. במקביל, ילדים אלו סובלים מרגשות אשם. ההרטבה גורמת למטרד ואי – נוחות להורים ולילד. ברוב המקרים הבעיות הפסיכולוגיות מהן סובלים הילדים הינן משניות להרטבה וחולפות לאחר שהילד נגמל. רק אצל אחוז קטן מהילדים בעיות פסיכולוגיות הינן הסיבה הראשונית להרטבת לילה.


השלכה על התפקוד היום-יומי


 הילדים הסובלים מהרטבת לילה בד"כ לא יוצאים לטיולים ולא משתתפים ב"מסיבות פיג'מה", והם נמנעים מלארח  או להתארח אצל אחרים. הרבה פעמים הם נתונים להערות מעליבות של בני הבית, לפעמים של הורים ולפעמים של אחים קטנים או גדולים יותר אשר אינם מרטיבים בלילה. לפעמים הם גם נענשים. לכן רצוי לפנות להערכה ולטיפול מוקדם ככל האפשר (אבל לא מתחת לגיל 5 שנים)  על מנת לגמול את הילד במהירות האפשרית. בעבודות מחקר הראו שהדימוי העצמי הטוב של הילד חוזר לעצמו עם סיום תופעת ההרטבה.


למי לפנות?


מכיוון שתופעת הרטבת הלילה הינה רבת גורמים, יש לפנות לרופאים בעלי ניסיון רב בטיפול בבעיה.  על הרופאים לשלול תחילה סיבות אורגניות לגרימת התופעה כמו זיהום בדרכי השתן, ליקוי בתפקוד שלפוחית השתן, הפרעה בהפרשת הורמון נוגד ההשתנה, בעיות נוירולוגיות הקשורות לעצבוב השלפוחית ולשליטה על הסוגרים, בעיות כלייתיות ועוד. לילדים עם בעיית הרטבות יום יש צורך בבירור נוסף לזה המקובל במרטיבי לילה בלבד.  בסיום האבחון הרופאים יתאימו את הטפול הרצוי והאופטימלי לכל ילד בנפרד.
 

הטיפול בהרטבת לילה


 מומלץ להתחיל את הטיפול בסביבות גיל 5 שנים, כאשר הילד כבר בשל מספיק לשתף פעולה, עובדה חשובה מאוד להצלחת הטיפול. הטיפולים הקיימים כוללים טיפולים תרופתיים לצד טיפולים התנהגותיים. הגישה הרווחת היום בעולם בין הרופאים המומחים היא שיטת הטיפול המשולב. שילוב שתי הגישות בדרך כלל מביא לתוצאות מהירות יותר ולהפחתה ניכרת בהישנות התופעה.


טיפול תרופתי


הגישה התרופתית לטיפול בילד המרטיב תפסה תאוצה ב- 10-15 השנים האחרונות, עם הופעתן של תרופות בטוחות ויעילות. תרופות אלו נמצאות בסל השירותים של כל קופות  החולים בישראל.


ביניהן ניתן למצוא תרופה כמו מינירין, שהינו אנלוג סינטטי המדמה את פעילות ההורמון האחראי על הפחתת כמות השתן בלילה. יעילותו של תכשיר זה גבוהה ביותר והשפעתו מושגת במהירות.  בכ- 80 אחוז מהמקרים נצפה שיפור רב לאחר 2-3 לילות מתחילת השימוש. בד"כ מומלץ על נטילת מינירין לתקופה של 6 עד 12 חודשים  והפסקת השימוש באופן הדרגתי. חשוב להדגיש שלמינירין כמעט ואין תופעות לוואי. 


תרופה בשם נוביטרופן פועלת לדיכוי התכווצויות בלתי רצוניות ולהגדלת יכולת הקיבולת של שלפוחית השתן על ידי הרפיית השרירים החלקים הקיימים בדופן השלפוחית.


יש העושים שימוש בתכשירים נוגדי דיכאון דוגמת טופרניל – אלו תכשירים הפועלים על סף הערנות של הילד דרך המערכת העצבים המרכזית. הטיפול בתכשיר זה  צריך להיעשות בזהירות ומעקב צמוד.


טיפול התנהגותי


הטפול ההתנהגותי משלב שיחות מוטיבציה עם הילד והמשפחה במטרה להפחית רגשות אשם, ליטול אחריות על המצב והטיפול, ובחירת דרכי הטיפול. הילד הופך להיות שותף פעיל לתוכנית הכוללת מתן חיזוקים חיוביים. שיטה נוספת היא תרגול השלפוחית:  מתרגלים עם הילד הטלת שתן בזמנים קצובים שהולכים וגדלים במטרה לתרגל את השלפוחית לקיבולת גדולה יותר. שיטה נוספת הקשורה בהתניה היא שיטת השימוש בפעמונית, המבוססת על חיישן אלקטרוני שמפעיל זמזם בעת ההרטבה על מנת לסגל רפלקס, לפיו הילד מקשר בין שלפוחית מלאה  וצורך להטיל שתן, לבין התעוררות.


חשוב וניתן לטפל בהרטבת לילה. יש להתייחס לבעיה כאל תופעה פיזיולוגית שניתנת לטפול. תמיכת ואהדת ההורים יחד עם סבלנות מתמשכת  וליווי רפואי עם  אבחון על ידי רופא המתמצא בתחום והתאמת טפול אישית לכל ילד הם המרכיבים תוכנית טיפול מוצלחת.




להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites