ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


הכנת ילדים לניתוח
הילד נזקק לניתוח? לפני שאתם נכנסים לפאניקה- כדאי שתנשמו עמוק ותתכוננו היטב, כדי שהלא-נודע יהיה קצת פחות מפחיד. הכינו היטב את הילד לקראת התהליך, אספו כמה שיותר מידע על מהלך הניתוח, ההתאוששות והאשפוז, וכך תוכלו להפיג ולו במעט את החרדה. ורק שנהייה בריאים.
עדי לנדו

לצערנו רבים מאיתנו מכירים את הסיטואציה. זה יכול להיות מום מולד כלשהו, זו יכולה להיות מחלה, אפילו נזלת או כאבי אוזניים. הרופא חותם על הפניה לניתוח, ומשגר אותנו, ההורים, ללילות נטולי שינה ומרובי דאגה.


ניתוח נשמע מאיים כל כך. ההרדמה, ההחלמה, חוסר האונים, חוסר השליטה. לעיתים אין ברירה, זה יכול להיות מציל חיים או אפילו "סתם" לשפר את איכות חייו של הילד. מה שנותר לנו הוא לסמוך על הרופא, על הרפואה המתקדמת, ולקוות שזה ייגמר כמה שיותר מהר וכמה שיותר קל.


אני מאמינה שאפשר וצריך להתכונן. הכנה טובה אמנם לא תנטרל את גורמי אי הודאות, אבל כן תוכל להקל על כל המשפחה את ההתמודדות. אפשר וכדאי להגיע לניתוח מאורגנים, מוכנים, בשלים להתמודדות. אנחנו הורים לילד קטן שעובר חויה לא קלה ויש לנו אחריות כבדה על הכתפיים - לתמוך בו, להקל עליו, להיות שם בשבילו. להיות חזקים ויציבים ולשדר לו שהכל בסדר.


הילד מבין – שתפו אותו


הבן שלי, נעם, נולד עם מום אורולוגי שאובחן מיד עם לידתו. יצאנו מבית היולדות עם הפניה למעקב והוראה לניתוח. זה מלווה אותנו כל חייו, ממש מהיום הראשון. היום הוא בן ארבע, עבר כבר ארבעה ניתוחים, והניתוח החמישי בדרך. שוב, בתקווה שהוא יהיה האחרון. ולא, זה לא נעשה יותר קל, לא "מתרגלים" לזה. אבל כן יודעים למה לצפות, ולומדים יחד עם הילד הגיבור איך להתמודד.


ילדים בגילאים שונים נזקקים לניתוח, ילדים בעלי תפיסות שונות של המציאות ורמות הבנה שונות. אבל בכל מקרה, כל ילד מבין ש"משהו מתרחש" מאחורי גבו, מעבר לראשו. הלא-נודע עלול להיות מפחיד יותר מהמציאות, כולנו יודעים. תנו את הכבוד הראוי לילד, בכל גיל, ושתפו אותו כמידת יכולת ההבנה שלו.


אני מאמינה תמיד שהאמת היא הטובה והנכונה ביותר. כשמשקרים, מתפתלים, ממציאים המצאות, הילד מרגיש ומבין שמשהו לא בסדר, ומכאן הדרך לחרדות, פחדים וחוסר שיתוף פעולה קצרה מאד. בד"כ ילדים נמצאים במעקב רפואי, והילד יודע מה הבעיה אצלו. אפשר להסביר ולומר "נכון שכואבות לך האזניים ויש לך המון נזלת? הרופא בודק אותך והוא יתקן לך את האזניים כדי שלא תצטרך לקחת כל כך הרבה תרופות".


האירו את האירוע באור חיובי


כדאי להציג את הכל באור חיובי, לשתף את הילד בבעיה, ולהציג בפניו את הפתרון. במקרים רבים ההורים יופתעו לגלות שהילד מחכה לניתוח בכיליון עיניים כי "הנה, יתקנו לי את האזניים שכואבות כל הזמן".

 

הניתוח האלקטיבי לא נופל עלינו כרעם ביום בהיר, ולכן כדאי לתת טווח זמן. שוב, כמידת ההבנה של הילד. זה יקרה "בחופש הגדול" או "כשיגיע החורף" או "אחרי חג פסח". כדאי ורצוי להסביר שמשהו הולך לקרות, אבל אין צורך להרחיב את הדיבור יותר מדי. אל תתנו לזה לנהל לכל המשפחה את החיים במשך חודשים.


יום-יומיים לפני הניתוח זה זמן בהחלט מספק להכנה קונקרטית. להסביר לילד שהוא יצטרך לצום, ואז נגיע לביה"ח, הרופא יבדוק ויראה "כמה הוא בריא", יתכן שנצטרך לחכות קצת, הוא ילבש פיג'מה ("אולי היא תהיה עם דובונים? אולי היא תהיה עם בלונים? אולי היא תהיה בצבע ירוק?") ואז ילך לישון. כשיתעורר אנחנו נהיה לידו והכל כבר יהיה מתוקן ומסודר, הוא יוכל לאכול, לשחק ולהתפנק.


הכנות לניתוח


לקראת הניתוח עצמו יש מספר דברים שצריך לדעת כיצד להתמודד עימם וכיצד להתכונן כך שתגיעו לחדר הניתוח מוכנים, נפשית ופיזית.


הצום


אפשר וכדאי להסביר לילד על הצום שנצטרך לשמור עליו, ועל תהליך הקבלה לביה"ח עד הכניסה לחדר ניתוח.


באופן כללי, קל יותר להגיע לניתוח בבוקר, כך אפשר להתמודד בצורה טובה יותר עם הצום (שיימשך בלילה על פני יום שלם) והמתח. לא תמיד יש את האופציה הזו אם כי שווה תמיד לברר האם זה אפשרי.


לא פשוט לילד לצום, לכן כדאי לקראת השעה היעודה להתחלת הצום להכין לו ארוחה שתורכב מאוכל שהוא אוהב באמת, כדי הוא יאכל כמות ראויה ש"תחזיק" אותו בשעות הקרובות. כדאי גם לתת לו לשתות כמה שיותר מים, למשל בכוס שהוא אוהב או בבקבוק.


אם הניתוח בבוקר - ממילא הילד צם בלילה. כדאי להסביר שהוא לא יכול לשתות למשל את החלב של הבוקר, כי הרופא מבקש שהבטן שלו תהיה ריקה בינתיים. לא לאסור עליו לשתות בשרירותיות, זה רק יגרום למתח. מנסיוני, רוב הילדים יבינו וישתפו פעולה.

 

התיק לבית החולים


כדאי שהתיק יהיה ארוז יום קודם. תארזו קצת בגדים לילד (הוא ממילא ילבש פיג'מת בית חולים, אבל אולי חולצה אהובה תשפר לו את מצב הרוח), בגדים וכלי רחצה להורים (לפי אורך האישפוז הצפוי), צעצוע אהוב על הילד שיגרום לו להרגיש בבית, אולי כרית נוחה למיטת בית החולים. אפשר לארוז דיסקים עם מוזיקה אהובה, ספרים – כל מה שעשוי להנעים את זמנו. וכמובן עבור ההורים לא לשכוח לארוז כסף קטן למכונות השתייה ומטען לטלפון הסלולארי. אל תסחבו חפצי ערך מיותרים, וגם צעצועים מיותרים (אנחנו תמיד עוזבים את בית החולים עם עוד מזוודה רק מהמתנות...).


הבדיקות שלפני


לפעמים עורכים אותן יום קודם, ולפעמים ממש לפני הניתוח. על כל פנים, הן אולי לא נעימות אבל גם לא נוראות. ילד, עם זאת עלול לא לשתף פעולה ולהלחץ. אנחנו תמיד מביאים בובה מהבית, ובודקים גם אותה. מקשיבים לה ללב, מציצים באזניים, ממששים את הבטן. רופא טוב ובעל גישה לילדים יידע לשכנע ולהשיג שיתוף פעולה. לצערנו, לא כולם תמיד כאלו.
בכל מקרה הייתי ממליצה עוד בבית, לשחק ברופא. לקחת בובה אהובה, לבדוק אותה, להקשיב עם סטטוסקופ מפלסטיק, למשש, להתרגל לפרוצדורה.


כניסה לניתוח


ברוב בתי החולים ניתן לבקש טישטוש לילד, כחצי שעה לפני הניתוח. מדובר בסירופ מתוק, קצת דומה לאקמולי. מרגע שניתן הטשטוש אסור לילד להסתובב לבד כי הוא עלול ליפול. הוא מעט מנומנם עד רדום וכדאי שישכב במיטה. הטשטוש מומלץ מאד, כי איתו הוא "גולש" לתוך השינה ולא מורדם בכוח תוך התנגדות. קל יותר בשבילו, וקל יותר עבור ההורים החרדים. ברוב המקרים אחד ההורים ייכנס איתו להרדמה. לא קל, אבל חשוב מאד לילד. להרדם בידיים של הורה זה הרבה יותר מרגיע ונעים מאשר להירדם לבד בחדר מלא רופאים.


המתנה מחוץ לחדר הניתוח


חוץ מלכסוס ציפורניים, עדיף להורים להשקיע את הזמן בלאכול משהו, לשתות, לאסוף כוחות.
הילד יצטרך אתכם אחר כך צמודים אליו, תהיו מוכנים וחזקים בשבילו. כמה טיפות של רסקיו רמדי עשויות לעזור לכם, כוס קפה, כריך (הרי גם אתם הייתם בצום יחד איתו, לא?).


חדר התאוששות


ברגע שהילד יוצא מחדר הניתוח להתאוששות יקראו לכם. ברוב המקרים הרופא יעדכן אתכם במה שהתרחש בחדר הניתוח, בתוצאות, וייתן דיווח קצר של כל התהליך. הילד יתעורר בהדרגה, כך שאין צורך לעורר אותו. שימו לו במיטה את הבובה שהוא אוהב, מוצץ אם יש, משהו שישמח אותו לפגוש ברגע שיפתח עיניים.


צריך לדעת שלא כל הילדים מתעוררים בשקט, מתוך שינה טובה, אחרי ההרדמה. יש מקרים שזה אכן כך, בחסות ההשפעה של משככי הכאבים שכבר ניתנו לו מראש בחדר הניתוח. במקרים אחרים הילד עלול להתעורר "על צד שמאל" בבכי, אולי עם כאבים, סחרחורות חריפות, בלבול, ובמקרים מסוימים ההתעוררות תלווה בהקאות ובשיעולי סטרידו וקוצר נשימה (במקרים רבים מכניסים צינור הנשמה בניתוח לתוך הגרון. זה גורם לבצקת זמנית).


יש כל מיני תופעות לוואי שיכולות להיות להרדמה עצמה. אל תדאגו, בחדר ההתאוששות הילד מנוטר ונמצא תחת השגחה צמודה של צוות מיומן, ובכל מקרה אין צורך להילחץ. עם כל בעיה שמתעוררת אתם יכולים לקרוא לאחות שנמצאת ממש ליד. אתם רק תדאגו ללטף אותו, לומר לו שאתם כאן, איתו, לצידו, ותנו לצוות הרפואי להתעסק בבעיות רפואיות. אם אתם תילחצו ממצבו –  גם הילד ילחץ!


האשפוז


אחרי שהילד מתאושש ומצבו מתייצב הוא מועבר למחלקה להמשך טיפול. כל ניתוח וכל מקרה לגופו- יש ניתוחים שלאחריהם משתחררים הביתה עוד באותו היום, ויש ניתוחים שמצריכים זמן אישפוז, אפילו ממושך. לפני הניתוח כדאי שתבדקו עם הרופא מה משך זמן האשפוז הצפוי, ותתארגנו בהתאם.


הכי חשוב - שיהיה בהצלחה ורק בריאות!


 

להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites