ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


מיניות וחינוך מיני – חלק ב'
אוננות: המשחק באיבר המין אצל ילדים מתחיל כבר בגיל שנה או שנה וחצי, כאשר הילד נוגע באקראי באיבר המין ונהנה. מרבית הילדים מאוננים מגיל שנתיים-שלוש וזהו חלק מתהליך ההתפתחות הטבעי.
ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית מתוך ספרה "דיאלוג עם ילדים", באדיבות הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר

ילד בן שלוש פותח את מכנסיו ומשפשף את איבר המין שלו בזמן קניות.

אבא: אני יודע שנעים לך לשפשף את הפין (או הפיפי), אך זה משהו שעושים כשנמצאים לבד, בחדר שלך, באמבטיה, או בשירותים, תסגור בבקשה את המכנסיים שלך עכשיו.
ילד: למה אסור לי?
אבא: זה לא אסור לפי חוק. אבל לפעמים אנשים נבוכים כאשר הם רואים ילד משחק בפיפי שלו.
באותו זמן אחותו בת החמש מבחינה שהפין שלו הזדקף, היא מצביעה בידה וצועקת: "אוף, זה מגעיל."
אבא: הפין של בן לפעמים מזדקף כשהוא נוגע בו או כשהוא מתרגש. זה דבר טבעי.


כיום יותר הורים מעבירים לילדים מסר שטוב ומותר ליהנות ממגע באיברי המין, אך הדבר צריך להיעשות במקום צנוע. כפי שילד סוגר דלת בהיותו בשירותים ואינו מסתובב עירום בגן או ברחוב, כך גם המשחק באיברי המין המוצנעים לא צריך להיעשות בפומבי.


המשחק באיבר המין אצל ילדים מתחיל כבר בגיל שנה או שנה וחצי, כאשר הילד נוגע באקראי באיבר המין ונהנה. מרבית הילדים מאוננים מגיל שנתיים-שלוש וזהו חלק מתהליך ההתפתחות הטבעי.


האוננות משרתת כמה מטרות:


הילד עושה היכרות עם גופו ולומד לגרום לעצמו הנאה. כמו כן מעניקה האוננות חוויה של שליטה, כאשר הילד הוא הקובע כמה, מתי והיכן ישחק באיבר המין שלו. ההתעניינות באיבר המין היא גם חלק מתשומת הלב להבדלים בין המינים, הבדלים שהילדים נעשים יותר מודעים אליהם בערך בגיל שלוש.


כיצד להגיב?


הגורם הקובע את תגובת ההורה היא עמדתו הרגשית כלפי אוננות הילד. אם ההורה מודע לחשיבות התהליך ורואה בו חלק מהתפתחות תקינה, תגובתו תהיה רגישה ומבינה. הורה החושש מאוננות, מתוך זיכרונות של תגובה כועסת של הוריו או צורך להסתיר את המעשה, עלול לשדר לילד שדר מלחיץ. לכן, מומלץ שהורים יעבירו לילדיהם מסר שטוב שהילד נהנה מגופו, אך התנהגות שבה מעורבים איברים אינטימיים נעשית בצנעת הפרט – בשירותים, באמבטיה או במיטה. אם ילד מאונן בנוכחות אחרים, או במקום ציבורי, אפשר בהחלט להזכיר לו בדיסקרטיות שמשחקים בפיפי רק כשנמצאים לבד. לא לכעוס, לא לבייש בנוכחות אחרים, ולא להטיף מוסר. חשוב לזכור שתגובת ההורה כלפי האוננות מהווה בסיס לתפיסת הילד את מיניותו וליחסי הורה-ילד בנושא רגיש זה.


מתי לדאוג?


כאשר הילד מרבה לאונן לאורך זמן, ובעיקר כאשר האוננות מפריעה לו לתפקד (אינו מקשיב לגננת בזמן הריכוז, מעדיף אוננות על פני משחק או יציאה לגינה); כאשר הילד מתקשה לשלוט בדחפיו ואינו מקבל את בקשת ההורה לא לאונן בפומבי (מאונן בגן, ברחוב, בנוכחות אנשים); כאשר התנהגותו מעוררת דחייה חברתית (הוא יושב לבד ומאונן, ומתרחק מילדים אחרים) וכאשר הוא גורם לעצמו נזק (פציעות, דלקת בשלפוחית השתן אצל בנות, דחיפת גופים זרים לאיבר המין), כאשר ילד גורם לעצמו נזק אין לאסור עליו לגעת באיבר המין אלא לעזור לו, ללמדו כיצד לגעת בעדינות ובאהבה.


אוננות מוגברת עלולה להיות תוצאה מכך שהילד צמא לקשר פיזי (חיבוק, ליטוף שאותו לא קיבל או לא מקבל מספיק), ויכולה להיות גם עדות לכך שהילד לחוץ מאוד ומחפש כל דרך כדי להירגע מהיותו מגורה מאוד יצרית (בגלל טמפרמנט בסיסי מולד, או כיוון שהוא חשוף לגרייה ארוטית מעבר ליכולת ההכלה שלו), או שמדובר בילדים המאופיינים בתת רגישות למגע, הזקוקים למגע אינטנסיבי. בכל מקרה שההורה מאפשר אוננות אך מגביל אותה, בלי כעס, לתחום צנעת הפרט, והילד מאונן עדיין הרבה מאוד בנוכחות אחרים ובאופן שפוגע בתפקודו, כדאי לפנות לייעוץ.


חשוב לא להפוך את האוננות לנושא לוויכוח בין ההורה לבין הילד. כמו כן כדאי שההורה יבדוק עם עצמו אם אוננות ילדו לא מעוררת בו סערה רגשית (דחייה, התרגשות, חרדה), שמקשה עליו להגיב באופן שקול וענייני, ושמא תגובותיו מלחיצות את הילד במקום להיות מרגיעות ומכוונות.
 







להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites