ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


לא מקובל/ת חברתית
הילד יושב לבד בכיתה ואין לו עם מי לשחק בהפסקה? יכול להיות שהוא "לא מקובל". איך אפשר לעזור לילדים ליצור קשרים חברתיים חדשים מבלי להתערב יותר מידי, ומתי בכל זאת נדרשת התערבות.
אריאלה זמיר

ביום אחד של סוף כיתה ו' חברתי ואני דנו בשאלה "האם כשאחות בית הספר תשאל בבדיקה הרפואית אם אנחנו מקובלות או לא- מה נענה?". חברתי חשבה שהכוונה ב"מקובלת" לקבלת המחזור החודשי. אני חששתי שהיא טועה, ומדובר במקובלות חברתית. וכאן אין לי מושג איך לענות. להגיד "כן" היה אופטימי מידי,  אבל "לא" זו תשובה קיצונית מידי. תהיתי אם יש משהו באמצע. הוקל לי כשהאחות נכנסה לחדר ושאלה אם קיבלתי כבר ווסת.


שאלת המקובלות החברתית היא הרבה יותר מדילמה של כן או לא. הסקאלה הרחבה בין "ילד מקובל מאוד" לבין "ילד דחוי" מטרידה מאוד ילדים בגילאי בית ספר יסודי וגם את הוריהם. בין שתי הקצוות יש הרבה "אמצע", כזה שמוביל פעמים רבות את ההורים להתערב במצב החברתי של ילדיהם.  "הורים שמתערבים הרבה", טוענת הפסיכולוגית צילה טנא, מנהלת תחנת השירות הפסיכולוגי-חינוכי לילד "שלם" בעיריית תל אביב, "מונעים את הלמידה של החברות. זו הראשונה, מתרחשת בבית. במשפחתו הילד לומד להתקבל ולהיות יצור חברתי. ילדים צריכים גם קצת לשגות, קצת להתאמץ", גורסת טנא, "זה תהליך טבעי".


לילד אין הרבה חברים


אם הילד שלכם מביא הביתה מעט חברים בשעות אחה"צ, מסתובב עם חברים "לא ראויים" לטעמכם – אל תמהרו להתערב. תבדקו קודם כל את עצמכם ואת הקשרים החברתיים שלכם, ולא את הילד. "הצרה איתנו ההורים", טוענת טנא, "שאנחנו לא פעם רוצים שילדינו יהיו חברותיים כדי לתקן תחושת בדידות שהייתה לנו בילדות. יש לבוא מהמקום של הילד ולראות האם טוב לו שיש לו רק חבר אחד או שניים? האם הוא מאושר? אם התשובה חיובית, יש לתת לו ללכת עם כמות החברים שלו והחברויות שלו".


אתם יכולים להתערב בחיי החברה של הילדים שלכם רק אם נדרשתם לעזור, ממליצה הפסיכולוגית צילה טנא, "לילדים יש צרכים חברתיים ברמות שונות. הורים צריכים לזהות את הצורך של ילדיהם נכון לגילם ולהתפתחותם. התפתחות חברתית היא תהליך שמגיע לשיאו בגיל ההתבגרות. מתבגרים זקוקים מאוד לחברת בני גילם כדי להיפרד מהוריהם.  אם הילד לא שבע רצון ממה שיש לו ומרגיש שהוא רוצה יותר אז כן צריך לעזור". 


"למה אין לך חברים?"


איך לעזור לילד שמתקשה ביצירת קשרים חברתיים? "עידוד, דחיפה ודרבון יכולים לעזור", אומרת טנא, "יש ילדים שההתחלות קשות להם. אפשר לומר לילד 'תלך 5 פעמים לצופים ואם לא יהיה טוב –נבדוק'. יש ילדים שהולכים לצופים ומרגישים נורא בודדים ומנודים. יש לבדוק האם זה לא מערים על הילד קשיים נוספים. ילד שמסתגר בבית – צריך לבדוק מה חסר לו כדי שירגיש טוב יותר. אסור להניח לזה", פוסלת טנא את האפשרות,  "חשוב לזהות כמה בריאות יש כאן וכמה חולי. לעיתים בעיות חברתיות נובעות ממקום חרדתי, דבר שיכול להוביל להפרעות באישיות בעתיד.  בכל מקרה הטחות בנוסח "למה אין לך חברים?!" לא יעזרו לאף אחד. ביקורת כזאת תיתן לילד הרגשה שמשהו לא בסדר איתו וזה לא תמיד כך." 


טנא מציעה לזנוח את הביקורת ולעזור לילד מכיוון חיובי יותר. מסיבת פיג'מות, למשל. "מסיבה כזו, או מסיבת יום הולדת, הזמנה של חברים הביתה, טיול משותף עם הורים שיש להם ילד בן גילו או צירוף אבא לטיול הכיתתי יכולים להעלות את קרנו של הילד בעיני חבריו", ממליצה טנא אבל גם מזהירה מפני מעורבות-יתר של ההורים, "המינונים פה  מאוד חשובים. חשוב לא להגזים".


אפשר לרשום את הילד לחוגים שמשלבים עבודה עם הגוף. תנועה, ספורט או ריקוד, או חוגים אחרים שיש לילד עניין בהם ויכולים להפגיש בינו לבין ילדים אחרים בעלי אותו תחום עניין. ניתן גם לדבר עם המורה ולהציע לה לערוך פעולות קבוצתיות או חברתיות ואף לקחת חלק בביצוע. בכלל, טנא סבורה כי "עבודת ההתערבות צריכה לבוא מהמערכת החינוכית שיש לה את הכלים ליצור אקלים חברתי בטוח."


מתי חייבים להתערב?


כשהדחייה הופכת לאלימה, אומרת הפסיכולוגית צילה טנא, חייבים להתערב. "אם הילד הופך להיות קורבן או שיש חרמות נגדו" מפרטת טנא, "אם הקושי החברתי פוגע בהישגיו הלימודיים, הוא לא ישן טוב ולא הולך בשמחה לבית הספר, אלו הם סימנים שיכולים להעיד על דיכאון גם אצל ילדים צעירים. במקרים כאלו חייבים להתערב ולפנות לייעוץ כמו גם כשמדובר בילדים המאובחנים כבעלי בעיות בתקשורת, או כאלה עם ליקויי למידה", אומרת טנא. "ילדים עם ליקויי למידה יכולים להיות פחות זריזים בזיהוי והבנת סימנים חברתיים. אבל לא תמיד יש צורך בטיפול פסיכולוגי פרטני. טיפול קבוצתי שמלמד כישורים חברתיים, טיפול באומנות או טיפול בתנועה יכולים גם הם לחולל שינוי".


למרות הקושי האובייקטיבי לעיתים של ילדים ליצור חברויות משום שהן מוצאים עצמם בקבוצות קוטביות, שיש בהן ילדים אלימים יותר, או ממעמד חברתי גבוה יותר, ילדים לא-מקובלים יכולים להפוך לכאלה בעזרת מעט מאמץ או עזרה של ההורים והמערכת החינוכית.


אף אחד לא רצה לשחק עם הבת שלי


אמא של שירה (שם בדוי), תלמידה בכיתה ז' בחטיבת ביניים, מספרת על המהפך שחל בביתה: 
    
"ממצב של אאוטסיידרית ומוחרמת, היא נהייתה מקובלת מאוד. עד כיתה ד' דאגתי שיהיו לה המון חוגים, כדי שלא ייוצר מצב שהיא מתקשרת לילדים והם דוחים אותה. בכיתה ה' התחילו סימנים של שינוי. היא הבינה שמהכיתה שלה לא תצמח הישועה והחלה להתחבר עם הבנות המקובלות מהכיתה המקבילה. החוגים שהשתתפה בהם - ריקוד והתעמלות קרקע- עשו לה מאוד טוב. התחלנו את הבנייה (בית פרטי בשכונה בסמיכות– א.ז) ונוצר קליק עם הבת של השכנים שחיברה אותה לחברות שלה. בצופים היא יצרה קשרים. בכתה ו' המקובלות של כיתתה כבר חיזרו אחריה."  

מילדה דחויה שאין לה חברים אני רואה מולי ילדה אחרת לגמרי. היא עסוקה כל הזמן. יוזמת המון. השבוע התקשרתי אליה ואמרתי לה 'אני לא יודעת איפה את. אבל השעה שמונה בערב, תחזרי כבר הביתה כי לא ראיתי אותך כל היום'."







להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites