על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

• ההוצאה השנתית של משקי בית שלהם ילדים בעלי טלפון נייד הגיעה בשנת 2007  לכ-  320 מליון  ₪.

• לכ-  254  אלף ילדים בגילאי 12-15 יש מכשיר טלפון נייד. 66.3% מההורים מעוניינים שהמדינה תחוקק חוק שיגביל את הוצאות הילדים בטלפון נייד, וחלק ניכר מהם אף מצדד בהגבלה כזו גם על מכירת מכשירי טלפון ניידים לילדים ונוער.

• ב- 95% ממשקי הבית שנבדקו, ההורים הם המממנים הבלעדיים של חשבונות הטלפון של ילדיהם.

• לילדים במשקי בית יהודים, הן של ותיקים והן של עולים, יש טלפונים ניידים בשעור גבוה יחסית: 65.2% ו-69.5% בהתאמה, לעומת ילדים במגזר הערבי שרק ל- 24.4% מהם יש מכשיר טלפון נייד.

• ההוצאה החודשית  הממוצעת בקרב ילדים ונוער (12-15) לטלפון נייד הגיעה ב- 2007 ל- 104.5 שקלים, אולם ההוצאה החודשית הממוצעת הגבוהה ביותר מתקיימת דווקא בקרב משקי בית של אוכלוסיות מוחלשות (משקי בית ערביים, בעלי השכלה והכנסה נמוכה) שבהם שעור הטלפונים הניידים לילדים נמוך יחסית, וההוצאה החודשית הגיעה לכ- 124.0 ₪.

• 51.1% מההורים מגבילים את חשבונות הטלפון הנייד של ילדיהם לסכום של כ-100.7 שקלים בממוצע לחודש. 23.8% מהילדים שהוריהם מגבילים את חשבונות הטלפון (הנייד) שלהם, חורגים בתכיפות גבוהה מהסכומים שהוקצו להם, לסכומים הגבוהים פי 4 ויותר מההקצבה החודשית שלהם. 

•  66.3% מההורים מעוניינים שהמדינה תחוקק חוק שיגביל את הוצאות הילדים בטלפון נייד, וחלק ניכר מהם אף מצדד בהגבלה כזו גם על מכירת מכשירי טלפון ניידים לילדים ונוער.

 

ממצאים אלה ואחרים עולים מסקירה שהושלמה לאחרונה במינהל מחקר וכלכלה בתמ"ת על השימוש בטלפון נייד בקרב ילדים ונוער (גילאי 12-15).

 

הסקירה מתבססת על ניתוח ממצאי סקר טלפוני שנערך בתחילת 2007 בקרב מדגם מייצג של משקי בית בישראל שלהם ילדים בגילאי 12- 15 שלהם טלפונים ניידים.

 

סוגיית שימוש היתר של ילדים ונוער בטלפון הנייד בכלל, ובנגישות לאינטרנט באמצעות מכשיר טלפון נייד  שבידיהם, היא סוגיה מרכזית המועלית לסדר היום הציבורי בתכיפות גבוהה ע"י גורמים שונים, בהם: משרד הבריאות, המועצה  לשלום הילד  וועדות הכנסת השונות: הוועדה לזכויות הילד  וועדת הכלכלה של הכנסת .

 

הסקירה, כוללת חלק מממצאי סקר מקיף שערך מינהל המחקר והכלכלה במשרד התמ"ת לבקשת  המועצה לשלום הילד, ואשר נועד לקדם יצירת מסד נתונים הנוגעים לדפוסי התנהגות צרכנית של ילדים ונוער בתחומים שונים, ולאפיין עמדות של הורים על   ההגבלות הנדרשות, לדעתם,  בחקיקה לגבי השימוש והצריכה של ילדיהם במכשיר טלפון נייד, ובכך לספק בסיס עובדתי לדיון בסוגיית צרכנות הטלפון הסלולרי בקרב ילדים ונוער.

 

תרומתם של מכשירי הטלפון הניידים לקבוצות משתמשים צעירים וילדים בולטת בתחום הביטחון האישי, כאשר המכשיר יכול לתפקד כ"קולר אלקטרוני" המסייע להורים להיות בקשר רצוף עם ילדיהם ולפקח מרחוק ברציפות על מקום הימצאם, עיסוקיהם, פעילותם ועוד. אולם מתברר כי החדירה המהירה של מכשיר הטלפון הנייד, ו"הסתנוורות" ההורים מהביטחון לכאורה, שהוא מעניק לילד, הביאו משקי בית רבים לקבל החלטה על רכישת המכשיר, מבלי לצפות את מכלול  ההשפעות הכלכליות, והשפעות אחרות, הנובעות מעלויות השימוש ע"י הילד, על הוצאות משק הבית.  מתברר שהורים נאלצים לעתים לשלם חשבונות גבוהים  עקב שימוש יתר של ילדיהם בטלפון נייד: ריבוי שיחות, גלישה והורדת מוצרים נלווים כמו  אייקונים, רינגטונים ותוכן סלולרי אחר, ההולך ומתייקר ככל שמערכות התקשורת הסלולרית נהיות מתוחכמת יותר (דור השלישי).

 

מעבר לכך, הסקירה,  הבוחנת את הלכי הרוח והעמדות של ציבור ההורים (לילדים בגילאי 12-15) בסוגיית הגבלה, באמצעות חוק, של רכישה ושימוש של ילדים ונוער במכשירי טלפון ניידים , מלמדת על שעורי תמיכה גבוהים של הורים בחקיקה מגבילה כזו .

 

אולם נראה כי בדיון ביצירת מודל שיאזן בין הצורך במניעת חשיפת קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט באמצעות טלפון נייד, לבין הימנעות מפגיעה בחופש הביטוי ובצנעת הפרט, הרי שחובת הפיקוח והשימוש המושכל בטלפון נייד שבידי ילדים צריכה להיות מוטלת, קודם כל, על המשפחה.