ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


הורות לנוער בגיל ההתבגרות בעידן הפוסט מודרני – חלק א'

לא פשוט לגדל ילדים ובני נוער בעידן הפוסט-מודרני. בחברה שבה הפרט הוא מעל לכל, וחופש ומתירנות גוברים על הצורך בגבולות, צריך להבין איך אפשר לחיות לצד המתבגרים, מבלי לנסות כל הזמן "לחנך אותם"
אילן גבאי, מטפל באל סם סניף רעננה

המאמר מהווה תקציר של החוברות: "הדרכה להורים לנוער בעידן הפוסט מודרני" ו"נוער וסמים בימינו"וכן פורסם ב"סמים דגש" עיתון הרשות הלאומית למלחמה בסמים-דצמבר 2002 עמ` 12.


הנהייה של הנוער אחרי סמים ובייחוד אחרי הגראס היא פועל יוצא של צורך להתמודד עם מצוקה נפשית ומתחים נפשיים. המצוקה הנפשית בימינו היא בד"כ איננה פועל יוצא של מחסור חומרי. היא נובעת מהפער העצום שקיים בין עמדות וצרכי הנוער, לבין עמדות ההורים והממסד. ישנו חוסר הבנה בסיסי שמקרין באופן שלילי על התקשורת, היחסים, ואיכות החיים. הנוער מהווה היום תת תרבות עם מאפיינים נפרדים ונבדלים. זוהי תת תרבות ששואבת את ערכיה ועקרונותיה מההוויה שמקיפה אותה - "העידן הפוסט מודרני".


אחת מהדרכים לייצר מניעה הוא צמצום חוסר ההבנה הבסיסית שקיים בין ההורים לנוער. צמצום חוסר ההבנה ושינוי הגישה ההורית יסייעו לצמצם את המצוקה. צמצום המצוקה הנפשית יסייע בבלימת המוטיבציה לפתור בעיות באמצעות הסם. כדי לגשר על הפערים עלינו ללמוד את תרבות הנוער ודרכי חשיבתו. האתגר של ההורים הוא לעשות התאמה בין תפקודם כהורים לבין אופי הנוער ורוח התקופה. הנוער חושב כמו שהעידן הפוסט מודרני חושב. הבנת מאפייניו של העידן יעזרו לנו בהבנת הנוער.


החברה הפוסט-מודרנית


מקובל לטעון שהחברה הפוסט מודרנית נוצרה בתחילת שנות ה-70. לפניה אופיינו:

  • החברה המסורתית (מהמאה ה-19 והלאה) שבה הדת והאמונה, אנשיה, ערכיה ומוסדותיה הם הגורמים המובילים את הפרט והחברה.
  • החברה המודרנית (מתחילת המאה ה-20) שבה השכל והרציונל תופסים מקום מרכזי. כאן המדע הוא הגורם המוביל ואנשי הידע הפכו לאנשי הפתרון והתשובה.


משנות ה- 70, תחילת העידן הפוסט מודרני, נוצרו שינויים מהותיים בחשיבה ובתפיסת המציאות.
הפרט מצמצם ואפילו שולל את הסמכות והכוח שהוא הקנה למוטיב המסורתי ולמוטיב המדעי שבחייו. הפרט הפך את עצמו למרכז. המתכון לחיים כבר לא הפך להיות מתכון אישי.  


הפרטת האדם


הפרט לוקח את הבעלות ואת הסמכות על חייו. יחסי הפרט עם החברה הפכו ליחסים של לקוח עם נותן שירות, את הפרט לא מנהלים. הפרט עובר לניהול עצמי. הפרט הוא יחידה תפקודית עצמאית. עקב כניסתם של אמצעי תקשורת הנגישים לפרט (בעיקר האינטרנט), נוצרה אפשרות לתקשורת ישירה בין הפרט לגורמים הרלוונטיים. מכאן מתחיל התהליך ההדרגתי של ויתור על מתווכים. מכיוון שהצטמצמה מידת תלותו המנטאלית והמעשית של הפרט במערכות חיצוניות פורמאליות ולא פורמאליות החלו להתפורר מבנים תפיסתיים מקובלים. נוצרת הפרטה רבתית.

במישור הלאומי ההפרטה היא תהליך שבו ארגונים ממלכתיים ממשלתיים עוברים לידיים פרטיות ומנוהלים על ידי כוחות השוק. במישור האישי ההפרטה היא מצב שבו לפרט נוצר אובדן זיקה לסיפור רקע מרכזי גדול שממנו נגזרים אורח חייו ומשמעות חייו. נוצרת התפוררות של "סיפור על" של "מטה נרטיב". מתהווים הדגשים בעלי מאפיינים ליברליים, במבנה הערכי ובאוריינטציות המרכזיות של הפרט. נתגבשה תפיסה הגורסת שאין אמת יחידה ושאין לאף אחד בעלות על האמת (הרלטיביזם). אין אמת מלבד זאת שיוצר היחיד או שמאמץ היחיד. מכאן שחופש הפרט הפך לערך מרכזי. לפרט יש הזכות לבחור ולקבל הכרעות בכל הנוגע לחייו, גופו, עיסוקו, עמדותיו וכו'. יש מקום רב לאינדיבידואליזם - הכוונה היא לזכותו של הפרט לעצב נפרדות מהותית וסגנונית מכל הסובב אותו על-פי אופיו וצרכיו.


מוטיב בולט נוסף - הפלורליזם - לגיטימציה לקיום זה לצד זה של דעות, תרבויות, עדות וכו', תוך שלילת קיומו של מדרג הירארכי סמכותי. בנוסף לכך, ויתור על "כור ההיתוך" כגישה תרבותית.


בני הנוער בעידן הפוסט-מודרני

לעקרונות הפוסט מודרניסטיים הנ"ל מתלוות שתי תופעות בולטות:

  • "אובדן הילדות" - טשטוש הגבולות בין ילדים ומבוגרים עקב חשיפה בלתי נמנעת לאינפורמציה מאמצעי המדיה השונים. טשטוש הגבולות הזה הביא את הילדים והנוער לגבש אוריינטציה של מבוגרים טרם זמנם.
  • התערערות היציבות של התא המשפחתי כמסגרת דו הורית קבועה לאורך זמן (שיעור הגירושין בעליה). להורים יש פחות זמן טכני ופנאי רגשי לילדים עקב תרבות קרייריסטית ומגמות פמיניסטיות. הנוער כתגובה נשען פחות, והוא בונה יותר על עצמו. 


נוכח העמדות והתופעות הנ"ל נוצרו שינויים מהותיים בגישת הנוער. נוצר אצל הנוער מבנה נפשי שונה וייחודי המגיב באופן אחר למוסכמות "עולם המבוגרים". המושג "חינוך" (שינוי ועיצוב של עמדות, ערכים והתנהגות), אבן יסוד בחשיבת ההורים, הוא רעיון שפשט את הרגל אצל הנוער. מבחינתו אפשר שיקנו לו ידע -  אך עמדות, ערכים ואופני התנהגות, עליו לגבש בעצמו.


הנוער רואה את עצמו במרכז עם זכות לבעלות ולסמכות על חייו. הוא מכליל את הוריו כחלק ממערכת "נותני השירות" ושולל מהם את המימוש המסורתי של תפקיד ההורה (להלן - אובדן הסמכות ההורית).


איך לחיות עם בני נוער (ולא איך לחנך אותם)


כדי ליצור התאמה בין גישות ההורים לבין גישת הנוער שהיא פוסט מודרניסטית בעיקרה - אני מציע שינוי אסטרטגי בחשיבה של ההורים. אני מציע לעבור מהעיסוק בשאלה: איך לחנך את הנוער? לעיסוק בשאלה: איך לחיות עם בני הנוער?


בשלב הראשון הורים אמורים להיפרד מהתחושה שהם מחויבים באקטיביות בעיצוב הנוער, כפי שהם פעלו כשהנוער היה בשלב הילדות. הסמכות ההורית, הפיקוח ההורי והמעורבות ההורית אמורים לקבל גוון שונה על-פי רוח התקופה.


בהדרגה, בהתאם לשלב בו נמצא הנוער בגיל ההתבגרות, על ההורים לעשות מעבר תפקידי. לעבור מדמויות דומיננטיות ומשפיעות הנמצאות במרכז הבמה- לדמויות רקע תומכות. הנוער זקוק לדמויות שנמצאות בדרך כלל ליד ומאחור ומשדרות: "אנחנו כאן אתכם במאבקכם עם החיים". דמויות הפורשות רשת בטחון ומעניקות בכך חופש להתנסות ואמונה בסיסית במתנסה.




להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites