ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


הורות לנוער בגיל ההתבגרות בעידן הפוסט מודרני – חלק ב'
כלל לא פשוט לגדל ילדים ובני נוער בעידן הפוסט-מודרני. בחברה שבה הפרט הוא מעל לכל, וחופש ומתירנות גוברים על הצורך בגבולות, צריך להבין איך אפשר לחיות לצד המתבגרים, מבלי לנסות כל הזמן "לחנך אותם". 8 עקרונות מנחים לארגון מחדש של הסמכות ההורית
אילן גבאי, מטפל באל סם סניף רעננה

שמונה עקרונות יסוד שיאפשרו לנו לארגן מחדש את החשיבה והתפיסה שלנו כהורים מול הנוער (בהתבסס על ההנחות של הגישה הפוסט מודרניסטית).

העקרונות לוקחים בחשבון את מרכזיותו של ערך "חופש הפרט", ההתנגדות לגישות "החינוך", הקושי בקבלת סמכות, הצורך בעצמאות ואוטונומיה וההתנגדות לבקרה צמודה. יחד עם זאת, בל נטעה, יש מקום ברור וחשוב להורים תוך התמקמות תואמת מול הנוער.


כלל ראשון


הציבו גבולות לנוער על פי העיקרון המנחה: חופש פעולה לפרט (לנוער) עד שנוצרת הפרעה לזולת (ההורים, שאר המשפחה).
מבחינת הנוער אין לחברה בכללותה (כולל ההורים) זכות למעורבות והתערבות סמכותית אוכפת בחייו. זוהי גישה המקשה מאוד להציב גבולות. המדד ליצירת גבול צריך להשתנות. הוא אמור להיות גזור ממאפיינים הדומים לגבולות בין אנשים החיים במרחב משותף. לדוגמא: נער ששומע מוסיקה עד השעות הקטנות של הלילה בעוצמה המפריעה להורים לישון. זוהי מוסיקה היוצרת הפרעה להורים במרחב המחיה שלהם. לכן, כאן לגיטימי לייצר גבול. במידה והנוער שומע מוסיקה עד השעות הקטנות של הלילה, מבלי לייצר הפרעה לסביבה כדאי לשקול היטב האם כדאי להתערב ולייצר גבול.


כלל שני


הימנעו מלהציב גבול מתוך עקרונות חינוכיים.
אפשרו למציאות הנסיבתית ותכתיביה להיות המחנך של בני הנוער. פעמים רבות הנוער אינו מקבל את ההתערבות, "התיווך" שעושים ההורים בינם לבין המציאות, בינם לבין העולם החיצוני. הם מעדיפים מפגש ישיר הכולל בתוכו את החופש לקבל החלטות בעניינים הנוגעים אליהם. כך הם נפגשים עם ה"מאסטר" - "המחנך הגדול" - המציאות האמיתית, ללא התווך של העמדות החינוכיות של ההורים. גבול שנוצר מגישה "חינוכית", נתפס כמלאכותי, כהתערבות גסה בענייניהם ונדחה על הסף על ידם.


לדוגמא: נער שמבקש לעבור לבי"ס אקסטרני וסיבותיו עמו: לא מסתדר עם המורים "המרובעים", הכללים הנוקשים, קוד הלבוש השמרני, איסור לפירסינג, איסור צביעת שיער, ושימוש שכיח בענישה. אם להורים אין בעיה כלכלית, בדרך כלל, זה יהיה לא נכון למנוע את המעבר. ההתנגדות למעבר מתוך עקרונות חינוכיים ("שיתמודד עם גבולות נורמטיביים ברורים", "שיבין שהחיים לא קלים", "זה יכין אותו לצבא ולחברה") מהווה טיעון מקומם ומתסכל לנוער. נער אמור ללמוד במסגרת הקרובה ביותר לטבע שלו.


כלל שלישי


עשו שימוש מזערי במקדמי ביטחון בהצבת גבולות לנוער.
השאיפה של ההורים למנוע מהנוער מפגש עם רכיבים בעלי פוטנציאל להשפעה שלילית גורמת להם להציב גבולות עם מקדם הגנה גבוה. הם מציבים את הגבול הרבה לפני "האזור המסוכן". הבעיה היא שהגבול מונע מהנוער מפגש חשוב ומבגר עם חלקים מהוויה שמאפיינת את הסביבה בה הוא חי. הנוער רואה במקדמי הביטחון תרופה שהיא בעצם מכה. מקדם ההגנה משקף מבחינתם עמדה הורית שאינה סומכת על אחריותם וכושר שיפוטם.


גישת ההורים צריכה להשתנות. אם לנוער יש צורך במשהו שהוא באופן ישיר אינו מעשה פלילי ואינו שימוש בסם עדיף להימנע מהצבת חסימה טוטאלית. הגבול צריך להיווצר בנקודה הבעייתית עצמה.


לדוגמא, נער שרוצה לבקר חבר שגר בשכונה "בעייתית" עדיף שהאיסור לא יהיה לעצם המפגש עם החבר בשכונה, אלא להשתתפות במעשים שליליים. דוגמא נוספת: נער שרוצה לצאת לבילוי במועדון עם חבריו ביום שישי. האיסור אינו צריך לחול על הבילוי שהוא חוויה חשובה של שחרור והנאה (מוסיקה, ריקודים, מפגשים). האיסור צריך לחול על שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים מזיקים או לא חוקיים.


כלל רביעי


תנו עדיפות ל"בקרת קצה" - התערבות נקודתית מסכמת בחיי הנוער, על פני "בקרת תהליך" - התערבות צפופה צמודה, בתדירות גבוהה.
בקרת תהליך: בקרה הצמודה לפעילות וההתרחשות של התהליכים. היא מתערבת בעיצוב הפנים של ההתרחשויות, תוך כדי התהוותם. בקרת קצה: בקרה הקשורה לתוצאה, לנקודה מסכמת, לנקודה עם אפשרות למבט-על, לפרספקטיבה על התהליך. בדרך כלל זוהי הבקרה המועדפת, כי היא נותנת חופש לתהליך בכללותו, ובכל זאת מכילה בקרה.


לדוגמא,  במידה והחלטנו להתערב בתחום סידור וניקיון החדר. יש להשקיע מאמץ בניסיון להגיע להסכם של סידור החדר ביום מסוים - אחת לכמה זמן. זוהי התארגנות המאפשרת בקרת קצה. היא עדיפה על פני בקרת תהליך קרי: כניסה יומיומית רב-פעמית לחדר של הנער תוך השמעת הערות בלתי פוסקות: "תראה איך החדר שלך נראה? !" או "איזה לכלוך - נקה כבר את החדר! " וכו'.


כלל חמישי


המעיטו להשתמש בסמכות - דרשו להיות מיודעים ("איפה תהייה", "מתי תחזור"?) בתור הביטוי המרכזי לסמכותכם כהורים.
מדובר כאן על המעבר של ההורים מהתעקשות לקבל החלטות במקום הנוער לסמכות שדורשת להיות מיודעת לגבי החלטות שההורים מאפשרים לנוער לקבל. הורים המתעקשים למעורבות מכריעה בחיי הנוער תומכים בנטייתו לייצר שקרים. שקר נוצר לרוב כאשר מישהו לא רוצה לשמוע את האמת או לקבל את האמת. נוער נוטה לשקר כשהוא יודע שאמירת האמת תעמיד אותו במצבי עימות שהוא רוצה להימנע מהם. השינוי שאני מציע כאן, הוא שהמעורבות ההורית והסמכות ההורית יבואו לידי ביטוי בעיקר בידיעה הורית. לנוער יהיה, בדרך כלל, את החופש לקבל החלטות ויחד עם זה את האחריות והחובה ליידע את ההורים.


לדוגמא, בנוגע ליציאות מהבית - הנוער מקבל את החופש לקבוע את יעד נסיעתו, עם מי ייסע וכן את שעת החזרה. בעסקה זו הוא מחויב ליידע את ההורים לגבי הנתונים הנ"ל, וכך הוא לא יוכל להתחמק מלקבוע שעת חזרה (הבסיס לבקרת קצה).


כלל שישי


צרו במשפחה הפרדה ברורה בין כללים ודרישות הקשורים ל"רשות הפרט" לבין אלה הקשורים ל"רשות הכלל".
רשות הפרט: המרחב האישי והחפצים האישיים של כל אחד מבני המשפחה  (החדר הפרטי, הארון הפרטי וכו'). רשות הכלל: המרחב הציבורי -משפחתי לרווחת כל בני הבית כגון: סלון, מטבח, שירותים, וחצר וכו'.


לגבי רשות הפרט כדאי לייצור חופש פעולה כמעט מלא. רק אם להתנהגות ברשות הפרט יש השפעה ישירה לא רצויה על שאר בני הבית - שם ניתן לייצר גבולות, וכללים תואמים. לדוגמא, בסלון, המקום של "כולם" לא זורקים נעליים במרכז החדר ולא שמים רגליים על השולחן אם ההורים לא מרשים. ברשות הפרט - אפשר, בהתאם לרצונותיו וצרכיו של הפרט. חשוב לדעת שכשיש מקום שבו הנוער יכול להיות הוא עצמו ולקבוע את כלליו, הוא יוכל להכיל ביתר קלות את הכללים המגבילים המאפיינים מרחב משותף.


כלל שביעי


תנו לנוער מרחב טריטוריאלי, אוטונומי, עצמאי "מוגן" -  החדר האישי.
בעידן האינדיבידואליזציה הנוער זקוק למקום נפרד ונבדל כדי לחוות נפרדות ועצמאות. מקום כזה יכול לסייע לו בגיבוש זהותו מתוך אינטראקציה עם מרחב אותו הוא מעצב ובו הוא מתנהג עפ"י בחירותיו ודרכו (סדר, ריהוט, מיקום, צבע וכו'). הנוער לומד לזהות את עצמו גם דרך הבחירות שהוא עושה. חשוב להימנע מכך שחדר הנוער יהווה מרחב לדיור משותף עם מישהו נוסף (אח, אחות, סבתא וכו'). צריך להימנע מלהשאיר ציוד משפחתי בחדר הנוער (ארון בגדים, ספרים, שואב אבק וכו'). הללו מהווים תרוץ לפולשנות משפחתית מיותרת "כאילו" לגיטימית.


כלל שמיני


תנו לנוער דמי כיס על בסיס קבוע שאינו מותנה בהסבר כלשהו, בהתנהגות נאותה או בגילוי אחריות, וכן ללא פיקוח על ההוצאה.
אפשרו לנוער לפעול כגוף עצמאי בעל מקור הכנסה קטן וקבוע.  מדובר כאן על סכום בסיסי שמיועד להוצאות של "הנאות קטנות מהחיים" (אוכל, סיגריות, בילויים, סרט, מועדון, מתנות). מודבר כאן על האפשרות לחסוך כדי להתארגן להוצאה כספית קטנה עד בינונית. המגמה היא לאפשר לנוער לחוות "אוטונומיה" כלכלית חלקית ולמנוע תלות "שוטפת". בלשון קצת בומבסטית הייתי אומר - לאפשר לנוער להפוך למרכז עצמאי זוטא לניהול כלכלי. דמי הכיס אינם כוללים הוצאות כגון: נסיעות לביה"ס, חוגים, צרכי לימוד, ביגוד וכדומה.


רק הוצאות חריגות שהנוער מבקש מההורים מעבר לדמי הכיס השוטפים נדרשים לידיעה הורית ולאישור ההורים. הורים צריכים לוותר על השליטה ההורית שבאה לידי ביטוי בשליטה על המשאב הכספי. חשוב לנטרל חלקים מהמשחק הפוליטי "כוחני" הזה שיוצר המון תסכולים ולחצים מיותרים.
לסיכום, העידן הפוסט מודרני בו אנו חיים אינו קל להבנה. גם הנוער בימינו אינו קל להבנה. התודעה שלו, תמונת השלם שלו מורכבים אלמנטים הזרים לעולם המבוגרים. תרבות החיים המשפחתית הנורמטיבית בחלקה אינה הולכת בהתאמה עם צרכי הנוער היום והיא יוצרת מתחים ומצוקות. צריך להכיר בצורך האדיר שיש לנוער לשלוט בחייו ולכוון את חייו.


לסיכום


עריכת שינויים בתפיסת ובישום תפקיד ההורה בעידן הנוכחי, אחרי סוציאליזציה אינטנסיבית של שנים זה לא עניין פשוט. יחד עם זאת, נוכח המתרחש מסביבנו זה אתגר מעניין וחשוב מאין כמוהו. לכל שיפור שנצליח לייצר תהייה השפעה על מצבו של הנוער ותגדיל את הסיכוי למנוע ממנו את הבריחה לעולם הסמים.


להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites