ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


אימא יתומה לי- על אמהות בצל אובדן האם

בגיל שנה ושמונה היא איבדה את אימא שלה. כשילדה את בנה היא הבינה מה חסר לה- אימא שלה. עם ההבנה הזו הקימה שושנית לופו-פייגנברג קבוצות תמיכה, ולימים גם את עמותת "אמהות ללא אמהות"  כדי לסייע לנשים נוספות שהתייתמו בגיל צעיר – והפכו לאימהות בעצמן
גלי כרמלי–שרים ואורנה מלכי-לבנה

כשאימא של שושנית לופו-פייגנברג נפטרה היא הייתה בסך הכול תינוקת בת שנה ושמונה חודשים. אימא שלה הייתה בת 23, בהריון שני, ואז חלתה באדמת ונפטרה. לופו-פייגנברג לא זוכרת את אימא שלה, "אין לי זיכרון חזותי-נרטיבי שלה. יש לי זיכרון של הגוף, אבל הוא לא מוחשי", ובכל זאת אימא שלה מלווה אותה בכל רגע נתון. בייחוד מרגע שהפכה בעצמה לאם.


לופו-פייגנברג אם ל 3 מספרת כי המחסור בדמות האם היה, אבל ברקע כל חייה עד ללידת בנה הבכור. "זה התבטא בגל של התאבלות מחדש".
"לנשים שחוו יתמות בילדות אין אפשרות לעבור מחזוריות של התאבלות מלאה, ואז הן חוות אותה  בצמתים משמעותיים של החיים כמו הריון, חתונה וכדומה. בעיקר דרך האמהות החדשה המשחזרת את הקשר עם הילד מהכיון האמהי,  ועולים רגשות מחסור שמועצמים".


"במהלך עבודתי פגשתי נשים יתומות מאם והבנתי שליתמות הזאת אין מענה", מספרת לופו-פייגנברג, עובדת סוציאלית קלינית ומנחת קבוצות מוסמכת. "בישראל רווית השכול יש מענה ל"שכול ממוסד", אולם לאישה שאיבדה את אמה אין כתובת. חיפשתי  מקום שיאפשר לנשים להתחזק ולהפוך את הכאב למשהו שאפשר לשתף בו. כל אישה שונה, כל אישה איבדה את אמה בגיל אחר, לכל אישה היה קשר שונה עם האם, אבל החוויה דומה והכאב הוא כאב וההתמודדות דומה".


אמהות ללא אמהות


לפני קצת יותר משש שנים הקימה לופו-פייגנברג, קבוצת תמיכה ראשונה ל"אמהות ללא אמהות". "נשים התרגשו רק מהכותרת של המודעות שפרסמתי. נשים סיפרו שבכו רק מלראות את המודעה שלי. נשים אמרו לי שהתחושה היא של "יציאה מהארון". אחת מהמשתתפות נסעה לאוסטרליה ואיך שחזרה לארץ ישר התקשרה אלי".


המפגשים מתקיימים בכל הארץ, ברמת-גן, הרצליה, תל אביב, חיפה ובית חירות, ובהתאם לצורך גם במקומות נוספים. בכל מפגש קבוע מתכנסות עד 8 נשים. "הנושא מתחיל לקבל יותר מודעות", מספרת לופו-פייגנברג, "העברתי הרצאה לאחיות טיפות חלב. היה מאוד מרגש והן אמרו לי שהנושא לא עלה בראשן, שהן לא חשבו על זה והודו לי. יש נשים בקבוצות שהיו בטיפולים פסיכולוגיים, אבל הנושא של מות האם לא קיבל מספיק מקום".


כי אין אהבה בעולם


דווקא האימהות של הבת היתומה מחדדת את תחושת האובדן והאבל, ולא משנה כמה שנים עברו מאז מות האם. "כשאישה הופכת לאם היא נפגשת עם העבר שלה", מספרת לופו-פייגנברג, "היא נפגשת עם שאלות כמו 'איזו ילדה הייתי', 'איזו הורות קיבלתי'. אישה ללא אם נפגשת עם אותן שאלות אך אין לה מענה. השאלות מחזירות אותה להרבה "אין", כי היא לא יודעת איך אמא שלה טיפלה בה. והאושר של הלידה מעורב בהמון כאב".


הורים שלא גדלו בצל היתמות נוטים לבעוט לעתים במסורת הביתית ובדרכם של הוריהם. הנטייה היא לחנך את הילדים אחרת ממה שחינכו אותנו. גם במקרה הזה אין מדובר בחיקוי של דרך ההורים, אבל עצם הידיעה היא מהותית. "אנחנו יצורים שורשיים. זה בסדר להיות שונה מהוריי, מותר לי. אבל כשאין ידיעה מה היה שם מתעוררים הרבה סימני שאלה שמכניסים למקום ריק וכשאת מתמודדת עם ואקום את נמצאת במקום מאוד קשה. לעתים עולה בי קנאה בנשים שאני רואה ברחוב כשהן מטיילות עם התינוק שלהן ועם אמא שלהן", מספרת לופו-פייגנברג.


היחסים שהיו עם האם לפני פטירתה לא משפיעים על תחושת האובדן והחסר. "לא תמיד היחסים עם האם טובים, אבל זה לא משנה את התחושה של כמיהה, של געגוע, ושל חוסר יכולת להגיע לילדות שלך דרך מידע. אחרי הלידה אישה יכולה להחליט אם ללכת לאמא שלה או לא. אישה שילדה ואין לה אם – לא תמיד יש לה לאן ללכת כדי לקבל פינוק ועזרה".


במפגשים נשים מרגישות שסוף סוף הגיעו הביתה למקום המאפשר לגעת, לדבר, לבטא  בכל קשת הרגשות של המקום הפרטי באובדן. הן מרגישות שהן מובנות.  הן מוצאות מקום לבטא דברים שאינן מבטאות מול הקרובים להם ביותר. הן לא מרגישות לבד.
לופו-פיינגנברג: "זה מאוד משמעותי. צעד מאוד ראשוני למקום של ריפוי והשלמה".


המטרה במפגשים לראות את החיים מתוך המקום האישי של ההתאבלות. הנשים משוחחות על המקומות של ההתמודדות יומיומית. ההשלכות על זוגיות, ההורות והתפתחות אישית. על ההתמודדות עם נשים נוספות כמו החמות.  (יש המתקשות  להתמודד עם הייצוג של דמות אם שקרובה לבן הזוג ושאינן חלק ממערכת זו, ויש שמוצאות בקשר הזדמנות לקשר אימהי). 
במפגשים נעשה שימוש בדמיון מודרך ופסיכודרמה, תוך נגיעה בקשר עם האם החסרה ומתן המשך התפתחות רגשית לקשר זה.


הפחד מהמוות


אצל נשים שהתייתמו בגיל צעיר יש חרדה גבוהה יותר מפני המוות ו"נטישת" התינוק כפי שקרה להן. אחת ממטרות הקבוצה היא להתמודד עם חרדות מסוג זה. "יש חרדות מאוד גדולות. כל אישה אחרי לידה צמודה לתינוקה. אבל הפחד המקובל שקיים אצל כל אם הופך לחרדת מוות – שאני לא אשאיר את הילד שלי לבד בעולם כמו שאני נשארתי לבד", משתפת לופו-פייגנברג, "לאם יתומה יש שתי נקודות פחד משמעותיות בחיים– כשהאישה מגיעה לגיל שבו האימא נפטרה וכשהילדים שלה מגיעים לגיל שבו היא התייתמה. מדובר בתקופות של עוצמות רגשיות. זה לא מצב מודע והעוצמות מאוד מבהילות. נשים אומרות שלמרות שיש להן בעל תומך וחברות קרובות, התחושה הרגשית היא שהן לבד. הן עצמן לא מבינות מה עובר עליהן עם כל התחושות שמתערבבות אחרי לידה".


העיסוק במוות אינו מקובל בחברה, וכך גם במשפחות שחוו שכול משתדלים להתרחק מהנושא כדי לא לעורר כאב. "לא נותנים מקום לזכרונות – מתוך כוונה טובה. מאמינים שהשכחה תעזור להחלמה. אבל כשלא נותנים מקום למשהו שהיה משמעותי, כשלא מספרים ולא נותנים מקום לדמות האם המתה, זה יוצר הרבה חוסר ידיעה".


השתיקה הזו, כפי שמתברר במפגשי האמהות ללא אמהות, קשה יותר להתמודדות. למפגשים האלה באות הנשים כדי לדבר. לופו-פיינברג מסבירה, "כשלנשים קורים דברים קשים הנטייה שלהן היא לעבד, לדבר על זה, לשאול, לבטא רגשות, בניגוד לנטייה הגברית להדחיק – אני לא מדבר על זה = זה לא קיים. אז יש ילדה שרוצה לדבר ויש אבא שלא רוצה לדבר – הצרכים הפוכים. ואם לא מדברים על זה 30 שנה, לא מתחילים לדבר על זה אחרי 30 שנה. כשנמנעים ממשהו ההימנעות לא מתפוגגת עם הזמן – אלא רק גדלה. לעתים בנות שואלות ומקבלות תשובות מעורפלות מתוך הצורך שלא לגעת".


בשם האב


קבוצת אמהות ללא אבות עדיין לא הוקמה, אבל לפני שהאבות מתקוממים, אפשר להבין שהקשר עם האב ואובדנו שונה. "כל אובדן של הורה הוא משמעותי – לאבד את אבא זה בכלל לא שולי, אבל כל מודל ההזדהות שלנו הוא מאימא. להיות אימא – זה טבוע בנו, אבל אנחנו גם ניזונות ממודל – גם אם בחרנו אחרת מהדרך של האם שלנו – יש מודל שאנחנו מכירות. הבנות שאני נפגשת איתן חיות עם התחושה שהן אמהות לא מספיק טובות. זאת תחושה פנימית, גם אם הן אמהות נפלאות. גם החיבור הראשוני של בנים הוא עם האם. כשגבר מאבד אם בגיל מוקדם ואין לו תחליף אם – הוא לא תמיד יודע להכיל", מסבירה לופו-פיינברג.


השפעה על הזוגיות


ליתמות מאם יש השלכה גם על הקשר הזוגי שחווה היתומה-מאם. לופו-פיינברג מסבירה, "קטיעה בקשר הראשוני עם אם היא קטיעה בקשרים אינטימיים – וההשלכות באות לידי ביטוי בקשיים עם בני זוג. לפעמים יש ציפייה מבן הזוג שיהיה גם אמא, ולפעמים יש תסכול וקושי כי אישה ללא אם מצפה שהבן זוג שלה יבין אותה גם כשהיא לא אומרת, שילווה, שיתמוך, וזה לא תמיד עומד במבחן המציאות. בן הזוג לא יכול למלא את החלל של האם החסרה, וזה יוצר קושי נוסף במערכת הזוגית מעבר לקושי שסביב גידול הילד".


והכל חוזר לטיפול בתינוק. בגלל החרדות הנשים רוצות שבן הזוג יהיה מעורב יותר, אבל גם לא נותנות לו מקום שווה בהורות, כי הן מפחדות ולא סומכות. "מבחינת האישה - אם היא לא תהיה צמודה לתינוק ותהיה היא שמספקת את צרכיו, זה משול למוות. זה לא רק שהבעל לא יעשה משהו נכון, זו חרדה קיומית לא להיות עם התינוק".


הקשר של הילדים לחסר


לופו-פיינברג: " כאשר יש חיבור והשלמה לדבר ולגעת בנושא, אז קל יותר לדבר על הנושא עם הילדים וזה לא הופך לטאבו שמעלה סערת רגשות. במקרה שלי הילדים נולדו לתוך זה, זה נוכח ומדובר. וכאשר הם שואלים אני מגיבה בצורה הכי טבעית.  במקרים רבים, זה מעורר תגובות רגשיות חזקות אצל האם החווה אובדן, בגלל המורכבות של הרגשות והמצב. הכאב קיים ולא קורה כלום אם אמא בוכה. זה חלק ממה שהיא, זה בסדר לבטא את החלק הזה כדי שהילדים יכירו את הצד הזה".


שושנית לופו-פיינברג הצליחה להתמודד עם השכול והיתמות, ועכשיו היא מקווה שנשים נוספות ימצאו תמיכה ויצטרפו לקבוצות של "אמהות ללא אמהות". בבוא היום היא מקווה שהעמותה תקבל מודעות ציבורית כמו עמותות לטיפול במחלות, וכל אישה ששכלה את אימא תדע שיש לה כתובת.


"בעצם המטרה של תהליכי העיבוד וההתאבלות היא לאפשר השלמה מלאה עם הנושא בחיינו – הכוונה שזה ימצא שם. לא נעלם וגם לא מה שיקבע את ההתנהלות שלנו, אך עדיין יהיה משמעותי. תהיה לו את הפינה שלו,  וכך נתפנה לחיות חיים יותר מלאים". ומוסיפה: "זה אפשרי,  יש יותר קבלה ויכולת להכיל, ולהתפנות למקום מאושר ושלם. מעבר מחווית ה'אין' ל'יש' ".


לאתר העמותה  www.motherlessmothers.org.il

להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites