ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


אימוץ ילדים – זו שמחה
"לאמץ ילד פירושו להיות אמיץ, לאמץ זה לחבק ללב, לאהוב ולגדל אותו. ילד שזקוק לך מצד אחד ומצד שני מגשים את החלום שלך להפוך לאם ככל האמהות"
הלני שי

בראדג'לינה ומדונה החליטו לאמץ ילדים. לא ברור אם ה"טרנד" החדש הוא גחמה יחצני"ת של אמנים וסלבריטאים המושכים אליהם את אור הזרקורים, או נובע מאג'נדה חברתית עמוקה יותר. נראה שאימוץ ילדים הפך בשנים האחרונות לתופעה פופולארית. גם לפני עשרים או שלושים שנה אימצו ילדים- אבל אז משפחה שאימצה ילד שמרה עובדה זו בחדרי חדרים ורק המשפחה הקרובה שותפה בסוד. ידועים סיפורים על ילדים מאומצים שלא שותפו בחוית האימוץ ולעיתים כלל לא ידעו שאומצו וכשבגרו הופתעו מהגילוי – דבר שהוביל לעתים לפתיחת תיבת פנדורה ולמשבר אמון ביחסים שבין הילדים להורים המאמצים.


בעולם הגלובאלי בו אנו חיים התא המשפחתי מתפתח לכיוונים חוץ-מסורתיים. זהו עידן של תקשורת פתוחה, נגישה ושקופה וגם החברה פתוחה וסובלנית לתופעה של "משפחה חדשה" מגוונת ומשפחה המאמצת ילדים.
בישראל יש לחץ חברתי עצום להקים משפחה, משפחות ויחידים פונים לאלטרנטיבה של אימוץ והגשמת חוית ההורות, לאחר שמוצו כל האפשרויות הרפואיות המתקדמות הקיימות, כולל נסיונות הפריה, תרומת זרע, פונדקאות ותרומת ביציות.
משפחות אחרות הצליחו ללדת ילד ביולוגי משלהם ומאמצים ילד מתוך בחירה ורצון להעניק חיים טובים לילד שננטש, כך שתופעת האימוץ היא לא רק של הורים חשוכי ילדים שהחליטו על אימוץ לאחר מסע מפרך של הריונות כושלים ושל טיפולי הפריה קשים וייסורי נפש.


עם הפתיחות היחסית של החברה לתופעת האימוץ, עדיין ניתן להבחין בתופעות של בחינה ותיוג ילדים מאומצים וסימונם על ידי החברה כילדים "אחרים" . תוכנית החינוך לתלמידי בית הספר לא מלמדת שיש רב-גוניות במשפחות וכמו שיש ילדים לבנים, שחורים, רזים ושמנים כך יש גם ילדים מאומצים.


אימוץ ילדים – זה מסע


תהליך ההשלמה של אי הבאת ילדים בדרך הטבעית וההתגבשות לרעיון האימוץ, הינם  תהליכים המבשילים לאט לאט, ומרגע ההחלטה ההורים יוצאים להרפתקה של חוויה בלתי ידועה: איזו ילד או ילדה הם יצליחו לאמץ? מה יהיה מראהו? באיזה גיל הוא יגיע אליהם? מהם המשקעים שיביא עמו? בריאותו? המטען הגנטי שלו? האם הם יצלחו במשימה של גידולו וטיפוחו? מה עם הקשיים שיתעוררו בשאלות הזהות שלו? ועוד התלבטויות רבות.


לאחר שהתקבלה החלטה על אימוץ ילד, הדרך המתפתלת בנבכי הבירוקרטיה רק מתחילה. על ההורים המאמצים  להוכיח שהם מסוגלים לגדל ילד, שהם בגיל המתאים המאפשר אימוץ, שהם בריאים, שאין להם עבר פלילי, עליהם לעבור בדיקות ואישורים של עובדת סוציאלית, פסיכולוג או פסיכיאטר, אשר נותנים חוות דעת מפורטת על מצבם האישי, משרטטים פרופיל אישיות וגם חוות דעת סוציו-אקונומית ומסוגלותם הכלכלית לגדל ילד, כולל אישורים על חשבונות בנקים ואחזקת דירה. מיותר לציין שהורים ביולוגים מנועים מלעבור שלבים אלו.



ראיינו אם מאמצת חד-הורית על החוויה שעברה בתהליך האימוץ:

דניאלה מתל-אביב, עובדת כמזכירה בכירה בחברת הייטק,  אימא של אורי (שמות  בדויים), ילד שובב, עצמאי ודעתן כיום בן עשר תלמיד בכיתה ד'. דניאלה אימצה את אורי כשהיה תינוק בגיל שמונה חודשים מרומניה, באמצעות עמותה חוקית, שפעלה בארץ במקביל לעמותה רומנית שאיתרה ילדים ברומניה עבור משפחות ישראליות ואמהות חד-הוריות.


איך התגבשה אצלך ההחלטה לאמץ תינוק?


דניאלה: "תמיד רציתי ילדים, בתחילה ניסיתי להרות ועברתי טיפולי פוריות ללא הצלחה, אבל כל הזמן ידעתי שלא משנה באיזה אופן לי יהיה בסופו של דבר ילד! ידעתי שאם אני לא אצליח ללדת ילד משלי אני אאמץ ילד. הניסיון האחרון שלי להרות הסתיים בהיריון לא מוצלח ואז התגבשה אצלי ההחלטה הסופית שאני לא מנסה יותר להיכנס להריון ואני הולכת למסלול אימוץ. התחלתי בבירור ראשוני ולמזלי שנה לאחר שגמלה בליבי ההחלטה לאמץ תינוק, קמו העמותות החוקיות שהסדירו את עניין האימוץ הבינארצי של תינוקות מארצות בחו"ל".


האם חשבת על אימוץ בארץ או ישר בחרת במסלול של אימוץ בחו"ל?


"לא חשבתי כלל על אפשרות של אימוץ בארץ. ידעתי שבארץ התהליך ארוך מאד והסיכוי שאאמץ תינוק קטן הוא קלוש, לכן בחרתי לברר על התהליך אצל העמותות מחו"ל. מה שחשוב לי היה שכל התהליך יהיה חוקי ומוסדר ובסופו של דבר יהיה לי תינוק".


מה נדרש ממך כדי להכין את תיק האימוץ?


"בשלב ראשון הכנתי את תיק האימוץ עם כל המסמכים הרלבנטיים: טופס בקשה לאימוץ, אישור בעלות דירה, תלושי משכורת המוכיחים עבודה קבועה, אישור מהמשטרה על כך שאין לי עבר פלילי, אבחון וחוות דעת מפסיכולוג, מפסיכיאטר, אישורים על מצבי הבריאותי , חוות דעת של עובדת סוציאלית שיש לי מסוגלות הורית ובאפשרותי לגדל ילד כאם חד-הורית. כל המסמכים כמובן עוברים תרגום לרומנית ואישורי עורכי דין ונוטריון.


איך התקדמת לשלב הבא?


"כשתיק האימוץ היה מוכן במלואו נפגשתי עם נציגת העמותה מרומניה ושוחחה איתי. היא למדה להכיר אותי קצת, שאלה אותי אם אני מעוניינת לאמץ בן או בת ומהן הציפיות שלי. היא הסבירה לי שיש תור ארוך של הורים המעוניינים לאמץ תינוק וצריך להמתין בסבלנות שיוולד תינוק או תינוקת מתאימים. היא סיפרה שכל התינוקות עוברים בדיקות רפואיות מקיפות ברומניה על ידי רופא העמותה שם ורופא ילדים מומחה מישראל, המגיע במיוחד לבוקרשט ועורך לתינוקות המועמדים לאימוץ בדיקות רפואיות נוספות, כולל בדיקות מעבדה. כמו כן היא סיפרה שהתינוקות נמצאים בשלב ההמתנה למשפחות, אצל משפחות אומנות, עד קבלת האישורים המשפטיים, בפיקוח העמותה הרומנית, שמעסיקה רופאה, עובדת סוציאלית וצוות שנמצא בקשר יום-יומי עם המשפחות האומנות".


האם בחרת את מין הילוד? ואיך עברה את תקופת הציפייה עד האימוץ?


"תחילה רציתי לאמץ בת, כי באינטואיציה הטבעית שלי כאם חד-הורית חשבתי שזה יהיה קל יותר לגדל תינוקת מאשר תינוק. בתקופת ההמתנה שנמשכה כתשעה חודשים – כמו תקופת היריון - ציפיתי שיציעו לי בת. תקופה זו מאד לא קלה: במהלכה יוצרים קשר אינטנסיבי לעמותה בארץ ולנציגה שנמצאת ברומניה. הנציגה עדכנה במצב, שהתינוקות שנולדו טרם עברו בדיקות, או שאין עדיין תינוקת מתאימה, אין תינוקות קטנים לאימוץ ושעלי להתאזר בסבלנות".


עד שיום אחד הגיע הטלפון המיוחל מהנציגה הרומנית שבו היא בישרה לי "יש לך תינוק בן והוא בדיוק בשבילך", כך במילים אלו. היא סיפרה לי שהיא ראתה את התינוק וישר היא חשבה עלי. היא ביקשה שאפגש עם הרופא הישראלי אשר יראה לי את תמונות התינוק המיועד לי וכך עשיתי. בהתחלה היה לי מאד קשה לעשות את הסוויץ' להחלטה מבת לבן, אבל כשראיתי את התמונות של התינוק היפהפה אצל הרופא, התגברתי על הקושי וכעבור יום החלטתי שאני מאמצת אותו". (דניאלה מוציאה לי אלבום ובו שתי תמונות עם תינוק יפהפה כבן שישה חודשים, עם פנים מאירות ועיניים בהירות הלבוש בבגדים בהירים ורכים ושוכב על גבו במיטה כמו מלאך).


ומגיע הרגע הגדול! המפגש הראשון עם התינוק במציאות?


"כעבור כשבועיים טסתי לבוקרשט ומשם נסעתי לעיר פרבר נוספת, כדי לפגוש את התינוק ששהה אצל משפחה אומנת. כשהגענו לבית הקטן, שבו גרה המשפחה ראינו תינוק קטן ומקסים, שראשו נתמך על הכר שבמיטה.התינוק היה חייכן וערני. מרוב התרגשות ושמחה אני התחלתי לצחוק בעוד שקרובת משפחתי שהגיעה איתי, הרימה את התינוק והחלה לבכות. השאירו אותנו ביחידות, לקחתי אותו בידיים, חיבקתי וליטפתי אותו, שיחקתי איתו, ראיתי שהוא בריא לחלוטין התינוק מטופל היטב ונמצא בידיים טובות. שאלנו את האומנת ואת הרופאה על הרגליו של התינוק, מה הוא נוהג לאכול, איך הוא ישן מתי הוא מתרחץ וכו'. הצטלמנו איתו והייתה לי סוף סוף הרגשה של שמחה. למחרת שוב נפגשתי עם התינוק הבאתי לו צעצועים, בגדים ומתנות. הקושי במפגש היה הפרידה ממנו והחזרה לארץ בפעם הראשונה בלעדיו. איך חוזרים לארץ בלי תינוק שאת יודעת שהוא שלך ומיועד לך, אבל חוקית הוא עדיין לא שלך? בשל סידורי  בירוקרטיה הוא ישאר עד תום הההליכים ברומניה הרחוקה? המצב היה לא קל, והצריך תמיכה של חברים ומשפחה כל העת. הדרך חזרה הביתה הייתה רצופה בבכי ובגעגועים לתינוק. התחברתי אליו מהר מאד.מצד אחד ידעתי שיש תינוק שאני מצפה לו והוא לי ומצד שני תקופת ההמתנה לשלב הסופי של האימוץ היתה קשה מנשוא".


איך התארגנת לקראת הנסיעה הבאה והבאת התינוק לארץ?


"כשחזרתי לארץ סיפרתי את חוויותי למשפחה ולחברים שתמכו בי כל הזמן. הייתי מאושרת, קראתי לו אורי, והראיתי את תמונותיו לכולם. לא ידעתי כמה זמן התהליך ימשך, יש משפחות שהמתינו מהמפגש הראשון עד הבאת הילד חצי שנה ואף שנה ופחדתי מחוסר הודאות.
מצד שני בתודעה שלי ידעתי שיש לי תינוק ונכנסתי להכנות קדחתניות שמילאו לי את היום. הכנתי את החדר לקראת בואו של התינוק, קניתי לו רהיטים, בגדים, צעצועים וחיתולים ממש כמו לתינוק שנולד.


במקביל הכרתי באמצעות העמותה חברה שאף היא עברה איתי את כל תהליך האימוץ, יחד תמכנו אחת בשנייה, התייעצנו החלפנו חוויות ויחד זכינו לקבל את הבשורה שהתינוקות עברו את תהליך האישור המשפטי והם ברי-אימוץ בצורה חוקית. ושנוכל לטוס לבוקרשט כדי להביאם לארץ.
חשתי שאני קרובה להגשים את חלומי להיות אימא ואחבק ואגדל את התינוק שלי! ושוב נסעתי לרומניה עם החברה מהעמותה שאימצה תינוק מקסים, נפגשנו עם והתינוקות והאומנות ובמשך 48 שעות שהינו במחיצתן, כדי ללמוד כיצד לטפל בתינוקות, לשחק איתם, מתי להאכיל ולרחוץ אותם. כמובן שביחד היתה חוויה מדהימה וגם תמיכה הדדית.
ברגע שנחתנו והמשפחה שלי קיבלה אותנו התינוק שבכה בטיסה ללא הרף, נרגע הביט בכולם במבט משתאה, ושיחק עם כולם".


מתי הפנמת את התחושה שאת אימא ככל האימהות בעולם?


"מהר מאד"! נכנסתי באינטנסיביות לתפקיד שזה לא ייאמן! אחרי שבועיים הרגשתי שהתינוק הזה היה כאן כל הזמן. גם הוא הסתגל יחסית די מהר.  נשאבתי במהירות למצב החדש והתחלתי מיד לתפקד כאם.  לטפל בתינוק, להאכיל אותו, להשכיב אותו לישון, לצאת איתו לשחק איתו, לקחת אותו לחיסונים בטיפת חלב, לרופא, לבדיקות, לסידורים, למשרד הפנים להוציא לו תעודת זהות ישראלית, לרשום אותו למשפחתון או למעון. מהר נוצרת מערכת יחסים אינטנסיבית עם תינוק שממלא את עולמך בבת אחת ומשנה את סדרי חייך ".


היום, כשאורי כבר בן עשר כיצד גילית לו שאימצת אותו?


"הכול החל עם האלבומים ובאמצעותם. עוד לפני שהוא ידע לדבר הראיתי לו את אלבומי התמונות מרומניה. סיפרתי לו שהוא הגיע באווירון מרומניה. לאט לאט לפי קצב הבנתו וגדילתו הוספתי מילים כמו "אימצתי אותך". כשהוא החל לדבר ולשאול שאלות סיפרתי לו שהוא לא גדל בבטן שלי, אלא גדל בבטן של אימא אחרת, שלא יכלה לגדל אותו.סיפרתי לו שרציתי מאד תינוק ואז החלטתי לאמץ. עד היום מידי פעם הוא שואל שאלות על רומניה ואני מספרת את הסיפור האמיתי. בכל שלב סיפרתי לו לפי הבנתו ואני מאמינה שבעתיד הוא יקבל בהדרגה את מלוא התמונה והסיפור האמיתי יהיה חלק ממנו".


איך מתמודדים עם הקושי של אם חד הורית שמגדלת לבד ילד?


"כבר בהתחלה הבנתי שאני חייבת לקבל הדרכה מקצועית. הלכתי לסדנאות ולמפגשים של הורים מאמצים. במפגשים אלו פגשתי משפחות מאמצות נוספות שאימצו ילדים בארץ ובחו"ל. פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע מנחים כיצד להתמודד עם שאלות הזהות שצצות במשך השנים. כיצד ללמד את הילד לענות לשאלות של הסביבה והחברים. מתי מספרים לילד על האימוץ? כיצד מתמודדים עם שאלות הדמיון עם ההורים? לי אישית, לא הייתה בעיה עם הסביבה הקרובה כי השכנים, החברים בגן ובבית הספר ידעו שאימצתי ילד. לדעתי הקשיים יתעוררו בגיל ההתבגרות ואז אם אצטרך אתייעץ. כיום אורי מתפקד היטב, הוא מספר באופן טבעי לחברים בכיתה שהוא נולד ברומניה, שאימא שלו לא ילדה אותו ושאין לו אבא. .
ההתמודדות שלי כאם מאמצת חד הורית היא כפולה. בעובדה שאין אבא ויש ילד שאימצתי. יש קושי בכך שאין אבא אבל זו המציאות. הילד נולד למציאות זו ולכן יש השלמה. אמנם עלו בעבר שאלות כמו למה אין לי אבא? למה אין לי אח או אחות? גם אני רוצה כמו כולם".


את מספרת על תהליך שהוא טעון רגשות איך עוברים אותו?


"כל התהליך של האימוץ מלווה בסערת רגשות. לילות של מחשבות ללא שינה. שאלות שעולות איך נסתדר? איך אני אגדל אותו? איך הילד יתפתח? האם הוא נושא איתו גנים טובים? האם אני אצליח במשימה של אימא שמשכילה לגדל ולחנך ילד טוב ובריא וחכם וכו' כמו שכל אם רוצה? ובכל זאת אני חושבת ששאלות רבות הנן שאלות המטרידות את כל האמהות בעולם".


ודניאלה מסיימת את הריאיון במשפט מחץ:

"לאמץ ילד פירושו להיות אמיץ, לאמץ זה לחבק, לאהוב ולגדל אותו. ילד שזקוק לך מצד אחד ומצד שני מגשים את החלום שלך להפוך לאם  ככל האמהות".


מידע נוסף על אימוץ מתוך אתר משרד העבודה והרווחה



פסיפס המרכז למשפחות מאמצות


הוקם על מנת לשפר ולקדם את איכות החיים של ילדים מאומצים, הורים מאמצים ומשפחותיהם. פסיפס מתמחה בליווי ותמיכה במשפחות מאמצות על ידי מתן שרות חדשני וכוללני למשפחות משלב האימוץ ולאורך כל החיים.
הנסיון המצטבר מצביע על כך שלמשפחות מאמצות צרכים ייחודיים, שעל פי רוב אינם מקבלים מענה במסגרת השירותים  הקיימים. זאת הסיבה  שבמשפחה המאמצת מתעורר הצורך בפיתוח מודעות ורגישות כדי להיענות לאתגרים שמציב האימוץ. פסיפס הנו "בית" בו יכולות משפחות מאמצות למצוא מענה לשאלותיהם ותמיכה רגשית לבעיותיהם הן מאנשי מקצוע והן מעמיתים. המרכז מתבסס על גישה מולטי- דיסיפלינארית ואינטגרטיבית תוך מתן דגש מיוחד על העצמת המשפחות המאמצות ופיתוח מרכז מידע וידע בנושאים הנלווים לאימוץ.
המרכז פועל במסגרת עמותת טופז לקידום מיזמים חברתיים לילדים ונוער כעמותה ללא מטרות רווח. עלויות השרותים הינן נמוכות: 150 ש"ח לפגישת ייעוץ, 50  ש"ח למפגש קבוצתי ליחיד ו-80 ש"ח לזוג ,50 ש"ח לערב אימוץ. כל אנשי המקצוע פועלים בהתנדבות.


המרכז מציע את השירותים הבאים:


ייעוץ, ליווי והדרכה הורית, קבוצות תמיכה ייחודיות :קבוצה למאמצים חד-הוריים, קבוצה המשלבת עקרונות אדלר עם אימוץ, קבוצה לשנה הראשונה של האימוץ, קבוצת אומנות להורים עם ילדים , קבוצה להורים למתבגרים מאומצים, קבוצת נערות מאומצות ממוצא אתיופי , קבוצה להכנת ספר אימוץ וקבוצת תמיכה .

  • ערבי אימוץ הכוללים הרצאות וספורים אישיים בנושאי אימוץ שונים
  • קו חם
  • קו חם של רופא התפתחותי המומחה לאימוץ
  • סיוע בתווך בין משפחות מאמצות לשרותים ומערכות בקהילה כמו טפות חלב, בריאות   הנפש, שיקום, שפ"ח ומערכת החינוך
  • הפנייה לאנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות המתמחים באימוץ (מתוך מאגר הקיים במרכז)
  • הפעלת מתנדבים מקרב המשפחות המאמצות
  • פעילויות לשינוי הסטיגמה הקיימת סביב אימוץ
  • ימי כיף למשפחות מאמצות


במסגרת פעילויות המרכז יוצא לאור זו השנה החמישית עתון ייחודי בשם "מדברים אימוץ" רבעון יחיד מסוגו בארץ. העורכת הראשית שלו היא נילי שלף, מנהלת מרכז פסיפס.
על מנת לסייע לקהילת המשפחות המאמצות, הן אלה שאימצו בארץ והן אלה שאימצו בחו"ל, רואה המרכז חשיבות עליונה בשיתוף פעולה עם כל הגורמים המטפלים ברשויות הרווחה.


בלוג מרכז פסיפס
דגניה 7,הרצליה טלפון 077-4258847 


 

להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites