ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


על השלכות מעשי ההורים על ילדיהם
מרגע שהתפוצצה פרשת דודו טופז, היחידים שיכולתי לחשוב עליהם הם  ילדיו (וסליחה ומחילה מהנפגעים הישירים, פיזית ונפשית, ממעשיו האלימים שהביאו למעצרו). חשבתי על ההלם שהם חווים, המהפך הצפוי בחייהם ועל כל ההשלכות האפשריות של אירועים אלו על חייהם.
תרי וינברג, פסיכותרפיסטית, מגשרת ומדריכת הורים

מודה. חשבתי גם על האפשרות שדודו לא ישרוד את תהליך המשפט, ויתאבד. וככל שהדבר נראה הגיוני וצפוי – כך פחדתי על ילדיו. כמה נוראים היו מעשיו – עדיף אבא חי בכלא אשר אפשר לדבר איתו ולהתמודד ביחד עם "החיים שאחרי" – מאבא קבור שכל התשובות לשאלות הלא פתורות מתו יחד איתו.


והדבר קרה. כל כך צפוי, אך גם כל כך נורא. 


כתוב ביחזקאל י"ח – "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" כתוכחה על אי הצדק שבכך, אך פעם אחר פעם אנו רואים עד כמה כך הם בפועל פני הדברים. ההורים שוגים – והילדים משלמים את המחיר. בענק.


ילדיו של טופז אינם הראשונים וסביר כי גם לא האחרונים לשלם ביוקר על מעשי אבות, גם אם לא תמיד המעשים נוראים כל כך, וודאי לא התוצאות. בחיי משפחה קיימת ערבות הדדית, והשלכה ישירה של כל מעשינו על חיי הסובבים אותנו.  לעיתים אלו בחירות של מקום מגורים, בחירה בתחום קריירה, סגנון חיים ועד הבחירה בגירושין ופירוק משפחה, אך בסופו של יום כל בני המשפחה נושאים בתוצאות ההחלטה. 


במרבית המקרים ההורים כלל לא מתייעצים עם הילדים לגבי החלטות שונות בחייהם, מתוך תפיסה של "זכויות המבוגרים" וחופש הבחירה. בחיים המודרניים, בהם חופש הבחירה רחב כל כך ובלתי מוגבל – בחירות אלו לעיתים גם נדמות לגיטימיות מאד ובודאי אפשריות לביצוע.


הילדים אינם שותפים להחלטות ההורים כיוון שלכאורה אינם "ברי דעה" או ברי זכויות בענייני המבוגרים, אולם נפשם חשופה יותר ופגיעה להשלכות המתמשכות של החלטות אלו; בחירה בקריירה תובענית קובעת לא רק את הכסף הרב שאולי יזרום לחשבון הבנק של המשפחה אלא בין השאר  את הזמן בו ההורה יהיה נוכח (פיזית או רגשית) בחיי הילד. ההחלטה על מעבר מקום מגורים עשויה לשקף את הסטטוס הסוציו-אקונומי החדש של המשפחה, אולם גם עלולה לנתק את הילד מחבריו וסביבתו הטבעית ובגילאים מסוימים עלולה לגרור השלכות לטווח רחוק, ועוד.


אך לא כל ההחלטות שעושים ההורים הן כה הגיוניות ורציונאליות; לעיתים מאפייני אישיות, מצב נפשי ואירועים נסיבתיים משפיעים על התנהגות הנראית לכאורה חסרת תכנון, חשיבה או שליטה. עורכי דינם של דודו טופז, רוני רון (סבה של רוז פיזם) ואסף גולדרינג (אביה של נעה גולדרינג) ניסו לטעון בבית המשפט ל"אי-שפיות" של לקוחותיהם ולכן על אי-כשירותם לעמוד למשפט. הגדרה זו מתייחסת לאדם הלוקה במחלת נפש ואינו יכול לתקשר מבחינה נפשית עם סביבתו.  משמעות החלטה זו היא כי אם אכן בית המשפט יפסוק (על סמך חוות דעת מומחים) על אי-שפיות בעת ביצוע המעשה, אנשים אלו יאושפזו בבית חולים פסיכיאטרי במקום להיכלא. מבחינתנו, כחברה, החלטה זו מחזירה כל פעם מחדש לדיון ציבורי את השאלה היכן עובר הגבול הדק בין "שפיות" ל"חוסר שפיות" ואת מושג "חופש הבחירה", עליו אנו מחונכים ומחנכים את ילדינו, על פיו בכל רגע נתון אדם מקבל החלטות הנוגעות לגורלו ולגורלם של אחרים.


מאפייני אישיות קובעים את מידת ה"הגיון" שבבחירת דרכי פעולה במצבים שונים. דודו טופז נכנס למצוקה קשה בעקבות ירידת הפופולאריות לה הורגל במשך שנים רבות וחוסר יכולתו להסתגל למציאות המשתנה. אך בחירותיו לפעול כפי שפעל הינן ללא ספק חלק ממערך אישיותי מסוים, ולשמחתנו לא בחירות נורמטיביות של אנשים אחרים שנקלעו למצבים דומים לשלו. נאמר "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (מסכת ברכות), משמע,  לו היה פונה מבעוד מועד לעזרה נפשית מאנשי מקצוע,  או לפחות מאפשר לחבריו ובני משפחתו להתקרב ולסייע לו לבחון את המציאות החדשה בחייו דרך עיניים שקולות יותר, יתכן וניתן היה למנוע את הסוף הטראגי של פגיעה בחפים מפשע, פגיעה בילדיו וכל בני משפחתו, ולבסוף פגיעה בעצמו.


התורה מקדישה תשומת לב מרובה להשלכות של מעשי אבות על בנים, ולא בכדי: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", "מעשה אבות סימן לבנים", "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה , וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים" ועוד. משמע, בהופכנו להורים אנו מחוייבים לשקול את תוצאות מעשינו לא רק בהקשר האישי שלנו אלא אף בהקשר של הדורות הבאים, שאם לא כן, ישאו האחרונים שלא ברצונם ולא מבחירתם בכתם מעשינו עד סוף ימיהם או שמא אף ילכו בדרכינו. 


המציאות היומיומית שלנו מוכיחה את הרלבנטיות של אמירות אלו גם בימינו אנו. בעבודתנו עם משפחות וילדים אנו רואים כיצד בחירותיהם של ההורים מהוות חלק משמעותי בעולמם של ילדיהם ולעיתים אף של דורות לאחר מכן, אשר נושאים את הסיפור המשפחתי כאות בל ימחה - לעיתים בגאווה ניכרת, אך לעיתים לצערנו גם בבושה ואימה. והנזק הנפשי שמצליח לגרום מעשה איוולת אחד של האב, גם מיליוני דולרים בחשבון הבנק של הילד לא תמיד יצליחו למחות.


לאתר של תרי וינברג


להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites