ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


על הסתגלות למסגרת חדשה
האחד בספטמבר אוטוטו פה, אנו מלאי ציפייה שירדו הטמפרטורות ויצטנן האוויר וממתינים בקוצר רוח שתפתח השנה הבאה עלינו לטובה. החזרה למסגרת, תאפשר למשפחה לחזור לשגרה, אך לא לפני המשוכה האחרונה; ילדים רבים עומדים בפני שינוי מסגרת (ממשפחתון לגן, מגן פרטי לגן חובה, מגן חובה לכיתה א', מעבר ביה"ס, שינוי מקום מגורים ועוד), כל אלו משפיעים על רמת המתח בכל יום שעובר ומקרב את רגע האמת.
איילת פ.ד.ה גולדשטיין , תמר עדרי תאט

ההגדרה של שינוי הינה פער משמעותי מהמציאות לה הורגלנו למול המציאות הקיימת. בתהליך ההתמודדות עם פער זה, אנו עוברים מספר שלבים שיש להם השפעה על שביעות הרצון ועל התפקוד שלנו;


שלב ההלם - רובנו יודעים שבהינתן שינוי משמעותי, יש תגובה ראשונית מיידית, המאופיינת בירידה מבחינה רגשית ותפקודית. הלם הרבה פעמים מאופיין באלם – הסתגרות ושתיקה. על מנהל או הורה המלווה עובד או ילד שלו בהתמודדות עם שינוי, להיערך לשלב זה, לתת לכך לגיטימציה, ולאפשר לצד השני את האוזן הקשבת, בזמן שיתאים לו.


 שלב ההכחשה – מנגנון הגנה המסייע לנו להתמודד עם הלם השינוי, להכחישו ולחזור לתפקוד הקודם. כשההכחשה נפגשת עם המציאות היא נסדקת, ואז מתחילה הנפילה הגדולה. רובנו נערכנו לנפילה הראשונית ועם ההכחשה אנו שוגים לחשוב כי השינוי כבר מאחורינו, ולהיתפס לא מוכנים לנפילה המשמעותית, שמאופיינת במספר שלבים;


שלב האידיאליזציה –מאופיין בהתרפקות על העבר, וחששות גדולים מפני העתיד. דוגמא המתארת יפה שלב זה, לקוחה מהמקרא – כאשר בני ישראל- בלכתם במדבר- בכו על אבדן סיר הבשר שאכלו במצרים ולא הזכירו את סבלם כעבדים. כלומר הנטייה היא לעשות את העבר יפה משהיה.


שלב המודעות - בשלב זה כבר קיימת יכולת לראות מבחינה תפיסתית את היתרונות והחסרונות שלפני השינוי ואחרי  השינוי. הביצועים עדיין נמוכים כי טרם חלה הסתגלות והבנה כיצד לנהוג במצב החדש. אך ניתן לומר שה"אסימון נפל". יש הבנה בפעם הראשונה בנוגע לדרך שעדיין צריך לעבור. מכאן באה הצמיחה. הכרה בחולשות שלי, בחולשות המצב, ורק אז פיתוח יכולת לתכנן את הדרך למעלה.  זה לא צחוק – השינוי פה בכדי להישאר.


שלב ההשלמה - מבינים קוגניטיבית ורגשית שמה שהיה לא ישוב ונפרדים ממנו. חשוב לדעת שכאן סיכויי השבירה גדולים. וכאן נחוצה מירב התמיכה – כי נפרדים בטרם תחושת חיבור למשהו חדש. עם זאת, זוהי נקודת המפנה, סוף הירידה, שממנה ניתן, בתמיכה נכונה, לעלות לשלב הבא.


שלב החיפוש -  בשלב זה כבר יש מוכנות לשינוי, אך עדיין קיים בלבול לגבי ה"איך". מבחינה רגשית יש רגשות חיוביים כלפי השינוי - אופטימיות ותקווה. במישור הקוגניטיבי מתחילים לעלות רעיונות לגבי איך לעשות דברים אחרת. אך במישור ההתנהגותי אין עדיין יישום. ישום זה מגיע בשלב הבא והאחרון, בו מיושם הפיתרון. כאן עדיין מחפשים פתרונות ומתנסים, בדרך למעלה.


שלב הפתרון - הפתרון שמצאנו בשלב הקודם, משלים את המסע. ובמידה ומצאנו פיתרון מוצלח, הוא אף מקפיץ אותנו שלב אחד למעלה, מעבר לנקודת הפתיחה שבה החלנו את השינוי, מבחינת שביעות רצון ופרודוקטיביות – ועל כן נאמר – מה שלא הורג, מחשל... עובדים וילדים שהגיעו לשלב זה, יוצאים עם תחושת העצמה, חוסן וצמיחה.


הערכה עצמית מורכבת משני סולמות; סולם המסוגלות – אמונה כי אתמודד בהצלחה עם שינויים שהחיים יזמנו לי,  וסולם שמחת החיים - האמונה כי גם לי מגיע להיות מאושר.


אופן ההתמודדות שלנו עם שינויים ראשונים בחיים, משפיע רבות על תחושת המסוגלות והאושר שלנו בהמשך, ומכאן על ההערכה העצמית.
הורים המלווים את ילדיהם בהתמודדות עם השינויים הראשונים, יכולים לסייע לילדיהם לפתח סולמות חשובים אלה להערכתם העצמית. כך גם יכולים מנהלים לגלות מנהיגות, בסיוע לעובדים בהתמודדות עם שינויים, בתחילת דרכם התעסוקתית.


כיצד עושים זאת?


לפני  שנצלול לפרקטיקה, פותחת תמר תאט עדרי, יועצת בכירה בצוות פ.ד.ה יעוץ ארגוני והדרכה בתיאור מקרה: בשנה שעברה רשמה אם אוהבת את בנה לגן. הגננת ביקשה מההורים להשאיר ביום הראשון את הילדים לשעתיים ולחזור לאחריהן, אותה אם "ערבה" לילד בשיחים, לאחר שהעמידה פנים בפני הגננת והילד שעזבה. ברגע ששמעה את בכי בנה הגיחה מבין השיחים, נכנסה לחצר הגן, חיבקה את הילד ולקחה אותו הביתה, כי לא יכלה לשאת את כאבו. מה המסר שאותו הילד קבל מאמו? מה קורה לתחושת מסוגלותו להתמודד עם השינוי? התשובות ברורות.


כהורים, עלינו לסמוך על הילדים, שידעו לדרוש את צרכיהם אפילו אם אינם מיטיבים לדבר. לכל ילד מנגנונים נפלאים, שהתמודדות מאפשרת לו להתוודע אליהם, להשתמש בם ולפתח תחושת מסוגלות דרכם. הילד הוא כמו עובד בארגון, ברגע שתסמוך עליו תופתע לגלות שלא יאכזב אותך, תן לו כלים ושחרר את החבל. הוא ילמד לשחות בהנחה והשארת לו מצופים, ואת הלגיטימציה לטעות. המציאות חושפת אותנו לאורך החיים לתהליכי שינוי, פרידה והתבגרות, שהיערכות והתמודדות נכונה עם כל שינוי שכזה מחסנת אותנו להמשך. חשוב לדעת, כי התהליך שיעבור הילד קשור באופן מובהק לקבלת ההורים את תהליך השינוי. ממש כשם שמנהלים שמטמיעים שינוי בארגון, משפיעים על אופן הטמעתו, בהתאם לאמונה שהם משדרים לגביו.אם נהיה רגועים, נסמוך על ילדינו, נשדר להם שיש להם את כל הכלים להתמודד, כך נעניק להם את המתנה הגדולה מכל-נפרדות ועצמאות לחיים בוגרים.


מספר טיפים ישימים להטמעת שינויים בכלל ובפרט בהיערכות לקראת היום הראשון;


לצליחת שלב ההלם – הכנה מראש ושיתוף; בניהול אנו מגדירים כי "השותפים לתכנון יהיו שותפים לביצוע", ובכך ניתן למנוע התנגדויות רבות לשינוי צפוי. עם הילדים אנו ממליצים לשוחח על המסגרת הצפויה, הפכו את הילד לשותף, הסבירו לו את ההזדמנות שבשינוי. במקביל, תנו לו הזדמנות להביע חששותיו, שאלו אותו לגביהן ותנו לכך לגיטימציה. לדוגמא – אם החשש שלו נובע מחוסר הכרת הילדים במסגרת החדשה, אל תייפו את המציאות. אחרת שלב ההלם יהיה חזק יותר.

אמרו לו כי אכן יתכן שבימים הראשונים הוא עשוי להיות קצת בודד, אך זוהי תקופה קצרה, שלאחריה תהיה הזדמנות לחבריו להתוודע לכישוריו במשחקי חצר או אחרים, וכי אתם בטוחים שהוא ימצא חברים חדשים. חשוב שהתייחסותכם לחששות תהייה עניינית ולא רגשית - אל תעבירו לילד את החששות שלכם. מומלץ, בכדי להגביר תחושת שייכות, בפרט במסגרות חדשות ליצור סביבה מוכרת לילד עוד לפני תחילת השנה, הימנעו מהפתעות ביום הראשון.


הסבירו לילדכם מראש על המסגרת החדשה, בקרו שם, השתדלו לא לפספס את המפגש המקדים, במידה ויש, אפילו אם הוא על שעות העבודה. זו הזדמנות להכיר לילד את הצוות באופן אישי, לתת לו ל"הרגיש" אותם לפני תחילת השנה ולראות את החברים החדשים והישנים. אם זו סביבה חדשה לגמרי, לדוגמא במעבר מגורים,דאגו לבקש שמות של הורים וילדים טלפנו אליהם מראש, הציגו עצמכם ונסו לקבוע עימם פגישה-שתיים מראש, על מנת שילדכם לא ירגיש לחלוטין נטע זר.

 

לצליחת שלב ההכחשה – אמון ועקביות –בניהול שינוי אומרת פדה גולדשטיין, אנו מסבירים על חשיבות האמונה שאתם משדרים בתהליך (ולא רק מילולית) ועל העקביות שלכם במסרים בנוגע לשינוי. הכניסו את הילד למסגרת שאתם סומכים עליה (הגננת/מורה והמוסד), בררו את מדיניות המקום מראש- הסעות, חוגים והעשרה, מזון בריא ומגוון וכו'. לאחר שבדקתם מה שחשוב לכם וקיבלתם החלטה, שדרו את האמון שלכם במסגרת והיו עקביים לגבי כך. כלפי המערכת, שדרו אמון, תוך שמירה על התעניינות בשאלות כלליות ולא חודרניות, כגון "האם היה לילד כייף,השתלב עם הילדים, ישן ואכל טוב"? הצוות ירגיש  בגישתכם הבריאה ויספק מידע רלוונטי על מנת שתחושו בנוח ותדעו את מצבו של ילדכם.

 

לצליחת שלב האידיאליזציה – ראשית אפשרו לילד / לעובד לשמור על זיכרונות טובים שהיו לו מהשלב טרם השינוי. תאט עדרי מציעה לברר עם הילד, למשל, האם ירצה להצטייד בצעצוע שאוהב מהבית לתחושה טובה ובטוחה. שנית עצם המודעות לשלב זה, המתרפק על העבר, מאפשרת למנהלי השינוי סבלנות למול אמירות מעוותות מציאות, בלי לקחת זאת באופן אישי. למשל מורה שתלמיד מטיח בה, שהמורה הקודמת הייתה הרבה יותר טובה, או נחמדה – יכולה להבין שזה חלק מההסתגלות ולא להגיב במגננה. הורה ששומע אמירה כזו, ומודע לשלב, יכול לא להילחץ מהאמירה, אלה להביע אמפתיה על הקשיים של הילד, ולהסביר, שמה שהוא קיבל מהמורה הקודמת יישאר עמו, ושעם הזמן הוא והמורה החדשה יכירו זה את זו, ויהיה קל יותר.


לצליחת שלב ההשלמה והמודעות – זמינות ותמיכה-בשבועיים הראשונים לחזרה למסגרת דאגו להיות זמינים, נסו לא לקבוע פגישות שלא ניתן לבטלן, כך שתהיו זמינים עבור תקריות לא צפויות ולטלפונים מהמסגרת של הילד. נסו להיות עם הילד עם שובו מהמסגרת, במיוחד בשבוע הראשון. ארגנו ארוחה משותפת, שוחחו על חוויותיו וחוויותיכם, ופנו עצמכם מעיסוקים במקביל – כדי באמת להיות פנויים עבורו. זכרו כי שינויים הם חוויה רגשית לא קלה, וכי זמינותכם עבור הילד יכולה לסייע לו בהתמודדות. חשוב לדעת כי יש ילדים שחוויית השינוי תופסת אותם קצת באיחור. הם שמחים לחזור למסגרת ולחברים, וה"אסימון נופל להם" רק לאחר מספר ימים. היו ערניים, להיות שם בשבילם בשלב זה.


לצליחת שלב החיפוש בדרך לפיתרון -  חשוב לשמור על גישה חיובית, לאורך כל הדרך. חיוך ואופטימיות לקראת שנה מוצלחת, הנובעת מהבנה כי אלו מעברים טבעיים, טובים המקדמים את ילדכם במסלול החיים, וישנה ההזדמנות לתת להם כלים להתמודדות עם שינויים כבר משלב זה. מחקרים על יזמים מראים, כי היזמים שהצליחו בגדול, הם אלו שלא רפו ידיהם לאחר מספר ניסיונות כושלים. זו ההזדמנות ללמד את הילד ליהנות מהחיפוש, מהדרך ולא להתייאש כשהתוצאה אינה ממהרת לבוא. עודדו אותו על ניסיונותיו, ופיתחו לו כל יום בגישה חיובית. לדוגמא- השתדלו לפתוח את הבוקר באווירה נינוחה ולא מלחיצה, למשל, עם קלטת שילדכם אוהב בזמן היקיצה, מיד תבחינו במצב הרוח המרומם של ילדכם, שייתן לו את הכוחות להמשך ההתמודדויות הצפויות במהלך היום.


לסיכום אומרת איילת פדה גולדשטיין, מנכ"לית פ.ד.ה יעוץ ארגוני והדרכה, שחשוב לזכור כי "שינויים קורים כל הזמן. צמיחה היא נחלתם של המיטיבים להתמודד עמם".


לאתר פ.ד.ה יעוץ ארגוני והדרכה מלווים מנהלים וארגונים בהטמעת תהליכי שינוי.


להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites