ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


מצלמה בגן, כדאי?
אירועי האלימות בשנים האחרונות מחזקים את התחושה כי אין מקום בטוח לילדינו וכי נעשה הכל כדי שילדינו יהיו בטוחים. מצלמות העיכוב מותקנות למען השקט הנפשי של ההורים. אולם, במרבית המקרים להתקנת המצלמות משמעות נוספת שמשפיעה על שיתוף הפעולה בין הצוות וההורים. האם כדאי להתקין מצלמה בכלל? ואם כן באילו תנאים? האם להתערב בפעילות בגן ואם כן אז מתי?
שרון מור, מרפאה בעיסוק ומומחית בהתפתחות הילד  במרכז "אתרוג"

נתקלנו לא פעם בתוכניות טלוויזיה בסוגיית התקנת המצלמות בגני ילדים. האם עובדת קיומה של המצלמה בגן משנה את תפקודו של צוות הגננות והמטפלות? כיצד זה בא לידי ביטוי?


קיומה של מצלמה בגן אמנם נחרט במודעות של הצוות, אך באיזה שהוא מקום היא הופכת להיות "אוויר". זאת אומרת, אם הצוות מכוונן כראוי לצרכי הילד, פועל מתוך אהבה ודאגה לצרכיו וזוכר את המטרות החינוכיות לשמן הוא נמצא בגן, הרי שקיומה של המצלמה איננו מהווה כל בעיה. כך או כך הנזלת תנוגב, המידע במפגש יועבר, והילדים שזקוקים לסיוע ותיווך יקבלו אותו, כמו שהילדים שזקוקים לגבולות והצרת צעדים לפעמים יקבלו אותם.


אבל, כאשר הצוות מרגיש מאוים, מתקשה להיות בזרימה טבעית בינו לבין עצמו או במקרים אחרים כאשר יש קושי תפקודי כזה או אחר בגן, וגם אם לא ב"אשמת הצוות" אלא כי כך הם פני הדברים, אזי יהיה קשה מאד לתפקד בנוכחות מצלמה. הצוות יחוש כי עליו לתת תשובות, ובמקום להיות עסוק בעשייה כעיקר הוא יהיה עסוק ב"איך זה נראה" כעיקר. הצידוק המקצועי המובהק הוא זה שיעשה את האבחנה בין צוות שפועל מתוך אני מאמין ברור, תחושת שליחות והבנת החינוכיות שבמעשיו, לבין צוות שלא ברור לו למה הוא מתפקד כפי שהוא מתפקד,ואז כפועל יוצא הוא יחוש לא נוח בנוכחות מצלמה.


בסך הכל ניתן לומר כי צוות שחש בטוח ומקצועי, יחוש נוח יותר בנוכחות מצלמה.
אי אפשר לשכוח כי יש גם הפן האישי לתשובה בנושא. יש אנשים שחשים לא בנוח בנוכחות מצלמות, בין אם הן מיועדות לצילום אופנה או לצילום פעילות. כאן- עצם העובדה כי המצלמות ממוקמות בגובה מסוים ואינן גלויות באופן בולט, מסייעת להעביר את תחושת אי הנוחות שאנשים חשים.


כמו כן, יש לקדם את המודעות לכך שהמצלמה מיועדת להורים כדי להפחית חרדתם, ולא כדי לבלוש אחר הצוות שמא ייתפס בקלקלתו.
מצד ההורים, הורה עלול להיות כל כך חרד שימצא את עצמו כל הזמן מציץ כדי לדעת מה קורה עם הילד שלו.
 הורים גם עלולים להיות מתערבים בתכנים שהגן מלמד או בדרכים החינוכיות שהוא מייצג. כאן צריך לעשות הפרדה ברורה והסבר מדויק באשר לשימוש במצלמה. הסבר כזה יבהיר להורים את ה"עשה ואל תעשה" ביחס לצילום ואין מקום בכלל להתערב בתכני הגן או באורח הפעילות השוטפת.  לפעמים, ההורים ירגישו צורך "לחקור" את הגננת או הילד לגבי מקרים שקורים בגן. ויש כאלו שלא ישאלו את הילד איך עבר יומו כי הם כבר בעצם ראו מה קרה איתו במהלך היום.
לרוב, ההורים לא צופים קבוע לאורך היום. כי הם רגועים מעצם קיום המצלמות בגן. כל עוד הקלטות נשמרות זמן מסוים לבירורים, אין להם צורך לבדוק מה קורה.


עצם שהותו של ילד בגן מביאה אותו לפתח עצמאות והבנת הגבולות המותרים לו. האם המצלמה משנה את התנהגות ותפקוד הילד בגן בזמן שהוא יודע ש"אמא צופה בו"?


הילדים אינם מודעים לקיומה של המצלמה בגן, ורצוי כי אכן לא יערבו אותם בנושא זה. כמו שלא מספרים לילד שבדקנו שיש לגננת רישיון, ביטוח מבנה וצד ג', כך גם לא מערבים ילד בקיומה של המצלמה בגן. הילד אינו אמור לדעת שמעשיו מנוטרים כל רגע. אין לו יכולת להכיל את המידע ולהבין את משמעותו ולכן יהיה זה לא מתאים לערב אותו במהלך הזה של צילום הגן. לכן גם לא כדאי להגיד לילד "ראיתי שהרבצת לעומר היום זה לא יפה" אלא לבנות איתו דיאלוג אמיתי שמתחיל בדרך כלל מהשאלה איך הרגשת היום בגן, איזה מהמשחקים מצא חן בעיניך ולמה, עם מי שיחקת יותר ועם מי פחות, אילו תכנים לימדו אותך? וגם היו איזה מקרים שאתה רוצה לספר לי עליהם?
בדרך כלל, אם המריבה עם עומר הייתה משהו לדבר עליו- אז הסיפור יגיע במהלך השיחה. אם היא נשכחה, סימן שלא היה שם משהו שהשאיר חותמו על הילד, או שזה טופל על ידי הצוות באופן מניח את הדעת.
רצוי להשתמש במידע שנצבר במהלך הצפייה כמשהו שאפשר לפתח ממנו דו שיח, ולא כמקום שאפשר להוכיח את הילד על התנהגותו, או את הצוות על מעשיהם. אכן- חרב פיפיות.


המצלמה אמנם מרגיעה את ההורים וחוסכת תהיות וחרדה. איך המצלמה משפיעה על הקשר שבין ההורים וצוות הגן?


באשר לקשר בין ההורים לצוות. נניח לרגע שבדרך כלל אחרי שבחרנו את הגן לילדינו- זה בגלל שאנחנו מאמינים בלב שלם כי יהיה שם בסדר. המצלמות שם רק למקרה חירום. יש שני צדדים:

א. הצוות הודיע לנו שיש מצלמות בגן.

ב. אנחנו הודענו לצוות שאנחנו רוצים מצלמות בגן.


במקרה א. לדעתי קל יותר. הגן בעצם מצהיר שהוא מוכן לפעול בשקיפות מקסימלית כדי שתהיו רגועים.

איך אנחנו ההורים משתמשים במידע הזה? האם כאן גם "ידע הוא כוח"? האם הדבר מקנה להורים פספורט למדינת השליטה בגן?


חד משמעית - לא. ההורים אינם זכאים להתערב בתכנים, בהתנהלות כל עוד הם תקינים. (כמובן שאם מנהלים בגן צהרון נוסח אליאור חן- רצוי להתערב). כך שנוטרלה בעיית ה"שליטה" בגן.
אגב, כאשר הפנטזיה של ההורים לגבי שליטה בגן מתערבבת עם הפנטזיה (הרעה) של הגננות שמא ישלטו ההורים בגן, אז קורה הנורא מכל וההורים אכן יהיו מסוגלים לשלוט על הגן.  אבל- אם הגננות אינן שותפות לפנטזיה הזאת- לטוב ולרע- אלא יש להן שליטה במה שקורה בגן- הרי שלהורים אין מקום להתערב.


מלכתחילה נצא מנקודת הנחה שבדרך כלל הקשר אמור להיות חם, מבין, ומקבל. אבל לא כך הדבר תמיד. יש הורים חשדניים, בעלי מרץ יוצא דופן בניסיונותיהם "למצוא" את הגננות והצוות כ"לא בסדר" ויש כל מני הורים (עם ובלי הפרעות בהבנת מקומו של הגן בחיי הילד, בחייהם וכיו"ב- לא חסרים כאלו ואחרים). למען ההורים האלו מיועדות המצלמות. נכון, שעל כל עובדה ומציאות יש מקום לוויכוח, שני אנשים יכולים לראות את אותו פיל- בעוד האחד יחשוב שהוא נחש והשני יחשוב שהוא עכבר.


אך בדרך כלל במקרים קיצוניים יש מקום לבורר. אזי אפשר לשלוף את הסרטים מהמצלמה ולראות את המצב לאשורו. אני מקווה שלעולם הדברים לא יגיעו לידי כך בשום גן. לשמחתנו, כאשר הם הגיעו לידי כך והיה צידוק לפעולת ההורים- הרי הצלנו אז ילדים מניצול והתעללות.


אז עשינו הפרדה בין מודעות וערנות, בין מצלמות גלויות שעליהן אנחנו מדברים, לבין מצלמות נסתרות שמיועדות לתפוס פושעים ומחרבי ילדים. לאלו אכן מגיע שיערך מעקב ויימנעו מהם להמשיך לגזול את ילדות אהובינו הקטנים.


באילו מקרים כן כדאי להמליץ על התקנת מצלמה בגן?
אם ההורים ממש מודאגים כי הם מרגישים שהילד חוזר ללא אנרגיה הביתה, חיוור, לא ישן טוב, מוטרד, בוכה ללא סיבה נראית לעין ונמצא במצוקה כלשהיא, וגם אם יש כמה ילדים כמוהו בגן- זה הזמן להתקין מצלמות נסתרות בגן, אבל- אם הכל תקין, והצוות עושה רושם של צוות מנוסה, שמדבר על הכל כולל בעיות שעולות וצצות ומנסה להציע פתרונות שונים- הרי שאין מקום כה רב לדאגה.
בדרך כלל, צוות שמרגיש טוב עם פעולותיו יציע מצלמות או לפחות לא יתנגד להצעת וועד ההורים למצלמות.


יש צוותים שמתנגדים באופן אידאולוגי, או נפגעים מכך שההורים מציעים להתקין מצלמות- כאילו בוחנים את העשייה שלו או מעמידים אותו למבחן מקצועי וכיו"ב. אבל כשמתגברים על הרתיעה הראשונית הרי שהרעיון לא "מוקצה מחמת מיאוס". הורים ירוויחו שקט נפשי, והגננות ירוויחו אמון. והפתרון הכי כדאי לשני הצדדים הוא שיהיו מצלמות בגן, אך ללא אפשרות של צפייה מהאינטרנט, אלא בחדרה של מנהלת הגן. הקלטות יישמרו ורק במקרים חריגים ההורים שירצו יצפו בהן. כלומר, תמיד יהיה ניתן לראות מה קרה לילד, אבל לא בשידור ישיר, אלא לאחר בקשה. יש כמובן להבטיח שהקלטות לא נערכו לפני שההורים צפו, ואת זה עושים בעזרת השעון הדיגיטלי שמוצמד לקלטות.


באדיבות "אתרוג"-המרכז לקידום סביבה רגשית בריאה

8


להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites