ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


זוגיות? תזכירי לי מה זה?

מזלטוב - תינוק חדש הצטרף למשפחה. אבל עם לידת התינוק נולדים גם שינויים במערך המשפחתי. אתם כבר לא זוג אלא הורים. התינוק תופס את מרבית תשומת הלב והמשאבים, והראשונה שמשלמת את המחיר על כך היא מערכת היחסים ביניכם, הזוגיות. מה לעשות כדי לשמר (ולשקם) את הקשר הזוגי?


מיכל גבעון,
מאמנת אישית ומנחת קבוצות, מוסמכת מכון אדלר

כששאלתי זוגות שלא מזמן נולד להם ילדם הראשון, בלי קשר לגיל ההורים - "אז איך הזוגיות שלכם בימים טרופים אלה?", ברוב המקרים ענה לי בן הזוג – "זוגיות? תזכירי לי מה זה?" בעוד בת זוגו רק חייכה.


מבלי להיכנס להבדלים בין נשים לגברים, על אלה הגורסים כי יש שוני בצרכים אחד של השני ועל אלה הטוענים  כי אישה לומדת במהלך החיים לוותר - כנראה שגם הפעם היא ויתרה על צרכיה הזוגיים לטובת הרך הנולד. הבעיה היא שגם אם על פניו נראה הדבר שהיא חיה עם זה בשלום, זה רק לזמן שאול.

 לידה של זוגיות אחרת לידת ילד לתוך הבועה של הזוגיות היא מעבר נורמטיבי התפתחותי, אך יחד עם זאת זהו מעבר משמעותי, כלומר מהפך, שמוליד לא רק את התינוק, אלא גם שינויים דרמטיים שלנו כזוג.


ביום בהיר אחד, בשינוי מהיר וחד פעמי אנחנו הופכים משני פרטים לזוג הורים, מזוג – למשפחה.
הזוגיות כפי שהכרנו עד היום נדחקת לפינה, וכל תשומת הלב (כמעט) עוברת למערכת ההורית. תפקידי ההורות מתחרים עם הזוגיות מעתה ועד אחרון הילדים שעוזב את הבית - על משאבי הזמן, על תשומת הלב, על טיפוח האנרגיה וההשקעה.


אולי המצב היה נראה אחרת אם הזוגות היו מגיעים למיצוי מסוים של היחסים הזוגיים שלהם לפני לידת תינוקם הראשון, וכך היו מגיעים להורות עם בשלות רגשית, אבל ברוב המקרים אין זה כך.  המעבר מזוג ללא ילדים לזוג עם ילדים נחשב, ולא בכדי, לאחד המעברים המורכבים והקשים ביותר במעגל החיים של המשפחה.


אז מי אנחנו עם  לידת ילדנו הראשון?
מצד אחד אנחנו נמצאים בהתרגשות עצומה, באהבה חסרת גבולות לרך הנולד. אבל בד בבד עם תחושת האושר והאופוריה – "נופלת" עלינו ביום בהיר אחד אחריות גדולה. זהו שלב תובעני מאוד, שבעצם הפירוש שלו הוא שמרגע זה ואילך אנחנו משועבדים לצורך של הילד, הכל מתנהל סביבו. שגרת היום-יום הופכת לסיזיפית – לרחוץ, להאכיל, לנקות, לחתל, להרגיע. ושוב אותו סיפור כל יום, כל הזמן. אין רגע דל לנוח, לדבר עם בן הזוג, לקרוא עיתון, לזכות בקצת שלווה ושקט.


יחד עם התינוק נולד ערוץ חדש, הנקרא "רגשות אשם". ברוב המקרים הוא הגורם שמחבל לנו גם בזוגיות, ולוקח מאיתנו את הלגיטימציה לבקש לעצמנו קצת זוגיות בימים טרופים אלה. "מה, ניקח מטפלת בשביל לצאת לסרט? לא חבל? מה יהיה על הילד?". ואם כבר יצאנו אז אנחנו מתמלאים רגשות אשם על העוול הנורא שעוללנו לילדינו וממהרים הביתה. החוזה הזוגי שלנו השתנה ואנחנו כבר לא מבלים הרבה ביחד, הבילוי המשותף מתמקד לרוב בילד. בעיקר הגברים נתקפים בתחושת בדידות ומרגישים שכל האנרגיה של האישה מופנית מהם כלפי הילד.


והחשק המיני? זוכרים מה זה? עם עייפות תהומית ושינויים הורמונאליים בגוף האישה- כמעט ולא נשאר מקום לחשק מיני ומיניות.


ואז גם מגיעות המריבות. לאם ולאב יש ציפיות שונות לגבי גידול הילד, התלבטויות של האישה לגבי קריירה או אימהות, קונפליקטים הנובעים מניגודי אינטרסים ומחוסר התאמה בין הצורך הזוגי לבין התינוק. כך מצטברים תסכול, כעס, מרירות ואכזבה. על פי רוב השינוי הגדול חל אצל האישה, מבחינה פיזית ונפשית, אך יחד עם זה הציפיות מהבעל גבוהות – וכך גם האכזבה.


אז מה עושים?ראשית נכיר בעובדה שזה שלב מעבר וכשמו כן הוא – שלב שעובר. צריך לזכור לפנות מקום גם לזוגיות, ולא להישאב רק להורות. להכיר בחשיבותה של הזוגיות ובנחיצותה ולא לוותר.


ברוב המקרים הפתרון היעיל ביותר הוא קודם כל לשתף. התינוק עדיין לא לקח לנו את יכולת הדיבור.עלינו לקיים תקשורת פתוחה וכנה, לקיים הידברות. לדבר על הקושי,  על הגעגוע אחד לשני, על החסכים ברגשות, על הלבטים, על אי סיפוק הצרכים, ולחפש דרכים להתמודד עם זה ביחד. אנחנו צריכים לצאת מנקודת הנחה שאף אחד לא יכול לנחש מה השני מרגיש, ולכן יש צורך לדבר.


צריך לזכור שגם הצד השני באותו סיפור כמונו. במקום לריב- ננסה ללכת אחד לקראת השני, לא ממקום של ויתור אלא ממקום שכל אחד רוצה שלשני יהיה יותר טוב. אל תבואו ממקום מאשים וביקורתי. לפעמים מספיק לומר "את חסרה לי, אני מתגעגע", במקום לומר "את לא רואה אותי, את לא מתייחסת אליי יותר" ממקום מאשים ומעליב.


חידוש החוזה הזוגי
מה שאנחנו צריכים לעשות בעצם זה להגדיר מחדש את החוזה הזוגי. לשאול את עצמנו את השאלות כשכל אחד בנפרד יענה על זה  ואחר כך לדבר על הדברים ביחד.

תשאלו את עצמכם:
מה אני מצפה לקבל מהקשר הזוגי?
מה נחוץ לי על מנת לקבל את מה שאני מצפה לו?
מה אני לא מוכן שיהיה בזוגיות?
מה אני מוכן לתרום לקשר הזוגי?


אל תתביישו לבקש עזרה, מהמשפחה המורחבת או מבייביסיטר שסומכים עליה. תקבעו לעצמכם יום בשבוע שכולם יודעים עליו- יום שבו אתם יוצאים מהבית. לסרט, לארוחה טובה, סתם לכוס קפה כדי לדבר על הדברים. פשוט להיות ביחד. הנועזים מביניכם יכולים גם לקחת חדר במלון לכמה שעות – ולישון טוב. בלי בכי של תינוק ברקע. לשכב ביחד ולאהוב שוב, כמו פעם... תחשבו על האנרגיות המחודשות איתן תחזרו הביתה. זה לא שווה הכל?




להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites