הסופרת אליאן מורגן פרסמה את תיאורית "הקוף המימי", לפיה מוצא האדם הוא מיונק ימי קדום, ולא קופים שוכני עצים. מאז הפרסום, יש יותר אנשים אשר מאמינים שמקומם הטבעי של תינוקות הוא בסביבת מים, וככל שנרבה להפגיש תינוק עם מים – כך ייטב לו.
הנחה דומה לזו הולידה את לידות המים, את הלידות בבריכות דולפינים ועוד. המחשבה היא שתינוק ירגיש נוח לעבור מסביבת-מים אחת (מי השפיר שבתוך הרחם) לסביבת מים אחרת. הנחה דומה מוליכה הורים רבים לחוגי השחייה לתינוקות בגיל צעיר מאד. ברוב החוגים, מתחילים לפגוש את התינוקות (עם ההורים) כשהם בגיל חודש-חודשיים, והם ממשיכים בחוגים "למתקדמים" עד גיל שנה. במסגרות אלו מנוצלת הידיעה כי ולדות ותינוקות צעירים מאוד, עדיין נושאים רפלקסים מתקופת השהייה במי השפיר, ויכולים לשהות במים ללא חשש כאלמנט הישרדותי, שנעלם עם הגיל.
האם יש יסוד לחשש של הורים רבים ללכת עם התינוק לים אול לבריכה?
תינוקות אוהבים מים טוביה סטוצ'ינר מבית "איזי שפירא" שברעננה, ומי שמלמד את מרבית מדריכי השחייה בארץ, סבור שרוב התינוקות יכולים ליהנות משחייה בבריכה המותאמת להם. "תינוקות אוהבים מים", הוא קובע, "ולרוב הם מגיבים בשמחה וברצון בבואם במגע עם המים, בעיקר אם ההורים לא העבירו אליהם תחושה של פחד".
בבריכות המותאמות לתינוקות מאפשרים לתינוקות לצלול במים (בסופו של דבר אלה יכולות להיות צלילות עמוקות ממש), והטענה היא שלאחר אימוני הצלילה, התינוקות מרגישים בטוחים במים, ומסוגלים לנהוג בסביבה הזו בטבעיות של דג.
סטוצ'ינר: "כל התינוקות בולעים מים בהתחלה, אבל אחרי פעם-פעמיים הם לומדים להתמודד עם זה. התינוק נולד עם רפלקסים, ובין השאר עם רפלקס הצלילה. ברפלקס זה, הריאות מפסיקות את פעולת הנשימה, זרימת הדם מואטת וכמוה גם קצב פעולת הלב, כדי לשמור על החמצן בגוף עד סיום הצלילה. ניצול מבוקר ונכון של הרפלקס, מסייע בהקניית מיומנות הצלילה לפעוט, ובהפיכתה מרפלקס למיומנות נשלטת".
לדברי העוסקים בתחום, הפעילות עם תינוק במים מאפשרת לו להניע את אבריו בצורה שונה בתוך הסביבה הזו, שמציעה ממד שלא קיים בחוץ: הבריכה עוזרת לחיזוק הגוף, לשכלול יכולת התנועה ולפיתוח קואורדינציה ושיווי משקל, ומוסיפה גם עצמאות וביטחון עצמי. ישנם מדריכי שחייה שמספרים גם על פתרון של בעיות התפתחות מורכבות, כמו היפוטוניה, אשר השתפרו מאד בעקבות השחייה.
כללי בטיחות
לאחרונה התעורר בישראל דיון בנושא חיסון כנגד נגיף הפפילומה האחראי על התפתחות סרטן צוואר הרחם. מדובר בסוג סרטן שכיח ביותר בקרב נשים בעולם, אם כי בישראל מעטות יחסית מאובחנות כלוקות בו (פחות ממאתיים נשים בשנה). מאת: מערכת O-mama