ילד סנדוויץ'

הילד הבכור הוא הנסיך הראשון בשושלת. ההורים מתרגשים מההיריון הראשון, מהמעבר מזוג למשפחה, ומקשר שלא ניתן לשחזר. הילד השני נכנס למערכת משפחתית אחרת – כזו שכבר נוצרו בה יחסי הורה-ילד. זו גם מערכת משפחתית שבה ההורים עסוקים יותר ונרעשים פחות מהפלא. יורש העצר שמעליו מתקשה להשלים עם הגזרה והתחרות ופעמים רבות יוצא למלחמה, והוא מצדו מבין שעליו לכבוש את המקום שלו במשפחה.
לעומת הבכור, הילד השני פטור מעמידה בציפיות המטורפות של ההורים, וכדי להפחית את הסיכוי להשוואה, הוא עשוי לפנות למסלול הפוך מזה של אחיו. כיוון שהוא לא מסוגל פיזית להתמודד עם הבכור, הוא מוצא דרכים פחות אגרסיביות ולומד את אמנות המשא ומתן. ואז, בדיוק כשהוא מתמקם ומתחיל להבין את היתרון שבלהיות האח הצעיר, מפציע לעולם האח השלישי, וטורף את כל הקלפים מחדש. האח האמצעי מוצא עצמו תקוע בין הבכור המוצלח לצעיר המקסים והוא מובן מאליו ונטול ייחוד – כך לפחות הוא חש.

"ילד סנדביץ' יכול להפוך לנטול אמביציה, למופנם, ללכת בשביל שסלל אחיו הגדול, ולהימנע מעימותים. לעומת זאת, הוא יכול להפוך למורד, זה שמתבלט ואוהב את תשומת הלב", מסביר ד"ר ארז מילר, פסיכולוג חינוכי ומרצה מהקמפוס האקדמי אחוה. "כמו שאין משפחה אחת אחידה, עם דינמיקה אופיינית, כך אין תבנית התנהגותית אחת. התנהגותו של הילד תלויה במספר גורמים: כמה ילדים אמצעיים יש במשפחה, מהו הרווח בשנים ביניהם, באיזה אופן נתפס כל אחד מהם ע"י ההורים, מהם היחסים בין הילדים, והאם ישנה זהות במין בין הבכור לאמצעי, כזו שגורמת לתהליכי הזדהות וחיקוי".

"יש לנו נטייה לקטלג משפחות וילדים", מוסיף ד"ר מילר, "מאד נוח לנו לקרוא לזה בשם 'תסמונת הילד האמצעי', אבל המציאות הרבה יותר מורכבת. במשפחות רבות הייתה השקעה רבה בבן הבכור והוא מאד מוצלח, בין אם בגלל ההשקעה ובין אם בגלל נטיות מולדות, לעומת הילד השני בעל יכולות ממוצעות, בגלל השקעה פחותה יותר או בגלל יכולות ממוצעות או שילוב של שניהם. במקרה כזה הילד האמצעי אכן יהיה בצילו של הבכור, ויתרחק מהזרקורים אם יושווה אליו לעתים קרובות. במקרים אחרים הוא יתמרד כנגד המשפחה והיחס המפלה, כי למשוך את תשומת לב ההורים".

"לפני שהילד הופך לאמצעי הוא נמצא בסטאטוס של ילד שני, כשהמתחרה היחיד שלו הוא הבכור. כיצד מושפעת התנהגותו כשמגיע "מתחרה נוסף"? ילד מסתגל לסיטואציות משפחתיות משתנות. אם בזמן היותו צעיר היחס אליו לא היה בהתאם לגילו (למשל פינוק יתר), הוא יתקשה מאד להסתגל לסטאטוס החדש של ילד אמצעי. הוא עלול להפוך למרדן אם לא היה קודם, או להקצין מרדנות קיימת, כי להחזיר לעצמו את המקום הקודם שהיה לו במשפחה.

ככל שהפער בין 'ילד הסנדוויץ' והילד שבא אחריו קטן יותר (עד גבול מסוים, נאמר שנתיים-שלוש), הוא עשוי להסתגל לאחר תקופת משבר צפויה ונורמטיבית. זה תלוי בגיל שלו, בהולדת האח החדש, אם יש דרישות חדשות כלפיו מצד ההורים, האם ניתן לו כבוד כמו של הורה או דוד, ואז או שתהיה אינטראקציה מאד חיובית, או שהאמצעי יהפוך לבייביסיטר חינם, על כתפיו יוטל עול גידול ילד והוא יפתח עוינות כלפיו. הדינמיקה תלויה גם באופן שבו ההורים משפיעים עליה, האם האחריות שניתנת לילד מתאימה לגילו ולהתפתחותו הרגשית.

אז איך אפשר להקל על הילדים?

"אי אפשר ליצור תחושת שוויון", מסביר ד"ר מילר, "כל ילד במשפחה 'מקבל' את ההורים בגיל שונה, בשלב שונה של התפתחותם כהורים, ועם חלוקת קשב ומשאבים שונה. למשל, הילד הראשון זוכה לתשומת לבם הבלעדית, אבל גם לחוסר ניסיונם בגידול ילדים. הילד השלישי נאלץ לחלוק בתשומת הלב, אבל זוכה להורים מנוסים. בנוסף, ילדים שונים זקוקים לצרכים שונים, ולכן חלוקה שווה אף אינה נכונה במקרים רבים. מה שאפשר וחשוב לעשות כהורים, זה לוודא שלכל ילד יהיה זמן איכות שבועי אתכם לבד או לפחות עם אחד מכם, ושתהיה לו פינה משלו, גם בבית וגם בלבכם. היו קשובים לצרכיו הייחודים ונסו לאזן אותם עם שאר האילוצים והמחויבויות שלכם כלפי המשפחה, החברים והעבודה".

לסיכום, קל מאד להיסחף עם הבכור ולהעריץ את הצעיר אבל גם לילד האמצעי מגיע נתח גדול מתשומת הלב. אל תשכחו זאת.


-