גורמים רגשיים:

ילדים מתקשים להביע את רגשות הכעס והתסכול שלהם, ובוחרים בדרך הביטוי הפיזיולוגית הראשונית ביותר: התכווצות שרירי הפנים והפה. התוקפנות, שבאה לידי ביטוי בנשיכות נובעת מתסכול, שמקורו בחוסר תשומת לב, או במצבים שמולידים תסכול, כמו שמישהו נוסע באופניים לילדים שאותם הביא עימו לגן או במהלך עימות עם ילד אחר על משחק או ספר. ילדים מרגישים חוסר שליטה כשמשנים להם כללים ושגרה לה רגילים, ולא תמיד מצליחים להתמודד עם המצב החדש ולהסתגל אליו בקלות. 

גורמים סביבתיים:

כאשר ילדים בגיל הרך רוצים להביע חיבה או אהבה, הם עשויים לעשות זאת על ידי נשיכה. מכיוון שהם אינם בעלי מסוגלות לווסת את עוצמת הנשיכות כמו המבוגרים, הם עשויים לנשוך באמצעות הפעלת כוח רב בלסתותיהם ולהכאיב ללא כוונת זדון. בנוסף, יתכן שהתופעה קשורה ללמידה החברתית, לגבי הדרכים להבעת תסכולים וכעס, במיוחד אצל ילדים הגדלים בסביבה בה ילדים אחרים, לדוגמא אחים גדולים, מביעים כעסם באמצעות נשיכות.

גורמים תחושתיים:

עוד מגיל הינקות, לתינוקות נטייה לבחון חפצים באמצעות הכנסתם לפיהם. גם לילדים בגיל מאוחר יותר קיים צורך לבחון דברים באמצעות החושים. מאחר וכל ילד שונה אחד מהשני, צורך זה שלהם ועוצמת הבחינה שונה, כך שלילדים, הזקוקים לגירויים תחושתיים חזקים יותר, תהיה נטייה לנשוך יותר ובעוצמה חזקה.

גורמים הבעתיים שפתיים:

יכולת ההבנה המילולית של מרבית הילדים גבוהה יחסית לקראת הגיעם לגיל שלוש. זה השלב בו ניתן להבחין בנשיכות על רקע קושי בהבעה, כאשר מסיבה זו הם משתמשים בנשיכות מתוך תסכול. זה הזמן בו הילדים כבר בעלי יכולת להעריך את הסיטואציות המתרחשות סביבם, אבל אם אינם מוצאים את המילים המתאימות על מנת להגיב. דבר המשאיר אותם מתוסכלים. גם לגבי ילדים יותר גדולים, כשיכולת ההבעה שלהם יותר טובה והם מתקשים להסביר לסביבה שהם כועסים, הדבר גורם אצלם לתסכול גדול שעלול לגרור גם נשיכות.

במקרה בו הילד שלכם נשך ילד אחר בגן, סביר להניח שהגננת תדאג לעדכן אתכם. המטרה בשיתוף ההורים היא לטובת למידה טובה על התנהגות הילד: האם מדובר בתופעה חד פעמית, או כזו המצטרפת לשרשרת תגובות דומות? האם הילד משתמש בדפוס התנהגות זה גם במסגרות אחרות מלבד בגן? מידע זה חשוב למציאת הגורמים לנשיכות ולאופן בו נתייחס אליהם.

בכל מקרה, לא מומלץ להעניש אותו על מה שאירע, אך יחד עם זאת כדאי להבהיר שאתם נותנים גיבוי מלא לגננת וסומכים עליה, שהיא תגיב בהתאם. בנוסף, לאחר שנרגעו הרוחות, מומלץ להזמין את הילד לשיחה, בה תוכלו לבדוק את מניעיו לנשיכה מבלי לשפוט אותו, אלא במטרה להציע לו דרכי תגובה חלופיות. לא כדאי להגיד לו כל הזמן מה לא לעשות אלא מה כן.

"תשומת לב אתה לא תקבל"
במידה ותתנו לילד הנושך תשומת לב מיוחדת לאחר הנשיכה, הוא יילמד שבדרך זו הוא מצליח להשיג תשומת לב מצד החברה. כך שהנשיכות יהפכו לכלי למשיכת תשומת לב. לילדים תשומת לב שלילית, הבאה לידי ביטוי בתגובות שליליות, עדיפה מאשר שום שאחרי הכל גם היא תשומת לב.

"אלימות לא בבית ספרנו" (או בעצם בבית)

גשש בלש פותר כל תעלומה

במידה ולא הצלחתם לאתר סיטואציות טיפוסיות, המעודדות התנהגות תוקפנית אצל הילד ונראה כי זה לא דפוס מוגדר מראש, אלא מתרחש באופן אקראי, חשוב לנסות להגיב לאירועים באופן נקודתי ומהיר, בלי לבזבז יותר מידי זמן. יש להסביר לילד כי מדובר בהתנהגות אשר פוגעת באחר, שמאוד אינה רצויה מבחינתכם. לנסות להעמיד אותו במקום הילד הננשך ואיך הוא מרגיש באותה סיטואציה, ולחשוב יחד איתו על דרכים חלופיות להתמודדות עם תסכולים.

בסיטואציה בה יש ילד נושך וילד ננשך, למרות שכולם ירחמו על הילד הננשך, הוא לא היחיד שנפגע מהמקרה. מספיק מקרה נשיכה אחד והילד יתויג כ"ילד הנושך" ותיוג זה ילווה אותו שנים והסביבה תצפה ממנו להמשך התנהגות תוקפנית דומה. דבר, היקשה עליו לשנות את התנהגותו. מסיבה זו, לא כדאי לעשות סיפור גדול מידי ממקרה הנשיכה, כך שהילד הנושך יראה שהוא מקבל תשומת לב על המעשה והסביבה תתייג אותו בהתאם.

המאמר בשיתוף שטראוס – מרכז מבקרים עלית
-