מאז ראשית המאה העשרים, כשאבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, מיקם את המין "על המפה" גם בשנות הילדות, עוסקים פסיכולוגים ומחנכים בהתעניינותם של ילדים בנושאים הנובעים מסקרנותם המינית: בהבדלים בין המינים, באוננות, איך באים ילדים לעולם, ובמקום שתופסת המיניות בתהליך ההתפתחות.
למרות שהמין אינו עוד בבחינת טאבו בשיחות בין הורים וילדים, הורים עדיין חשים מבוכה בבואם לדון עם ילדיהם בנושאים אלה, ורבים סבורים עדיין כי ילדי הגן חסרים מושגים בסיסיים כדי להבין מהם יחסי מין וכיצד נולדים ילדים, ואילו ילדי בית הספר כבר למדו הכול מצפייה בטלוויזיה.
הורים מתקשים לשוחח עם ילדיהם על מין מסיבות אחדות. בדור הקודם הנושא היה בבחינת טאבו, ורבים מההורים גדלו בבתים שבהם לא דיברו על מין. בהיעדר הסברה מינית טבעית בגיל הרך, לרוב ההורים חסר מודל של התמודדות עם הנושא.
הורים רבים חוששים שלא יֵדעו להסביר לילדים דברים בצורה ברורה. ילדים, בדרך כלל מכוונים אותנו כשאינם מבינים, ואם נעקוב אחר שאלותיהם נצליח להתאים עצמנו למה שהם מבינים. אם הילד מתעניין בדברינו סימן שהבין, לפחות באופן חלקי.
הורים רבים חוששים שייתנו לילדיהם יותר מדי מידע, וילדיהם ירצו לנסות זאת. החשש אינו מוצדק. חשיפה למין (בקולנוע, במציאות) עלולה לגרום לכך. לא הסברה מינית. המחקרים מראים שדיבור על מיניות אינו גורם לילדים להתנסות בכך. להפך, ההימנעות מדיבור עלולה לדחוף ילדים ללמוד על הנושא בעצמם.
חינוך מיני הוא תהליך מתמשך, וחשוב לגעת בו בהזדמנויות שונות כשההקשר מתאים לכך. בכל שיחה אפשר להסביר דברים באופן שונה, על פי שאלות הילד, על פי מידת התעניינותו ורמת הבנתו.
כיוון שהמין מעורר דאגות רבות (חשש ממגע זרים בילדנו, חשש ממחלות מין, כפיית מין, וכדומה) אנו עלולים להתמקד בחרדה ולפספס מסרים מרכזיים לגבי המין: מיניות היא דבר חיובי ומהנה, טוב שהילד יאהב את גופו, ייהנה ממנו, ויהיה מרוצה מהמין הביולוגי שלו; לילד יש בלעדיות על גופו; נגיעה באיברי המין צריכה להיעשות רק במקום פרטי; תחושות מיניות והתנהגות מינית משתנות במהלך ההתפתחות.
מטרות החינוך המיני הן:
להתנהגות מינית טבעית אצל ילדים יש כמה מאפיינים:
קווין בן השבע רצה לדעת אם לבָּנות יש פין והוא שאל על כך את אמו. "לא, לבנות אין פין", היא אמרה. קווין נראה מודאג ביותר. "האם איבדת אותו?" הוא שאל. הדבר שעשע את אמו, שחייכה ואמרה: "לא, לא איבדתי אותו, לבנות אין פין". מוטרד מכך אמר קווין, "חבל, זה כל כך 'כיף' כשיש פין. אנסה להשיג לך כזה".
קווין בן השבע חווה חוויית אוננות טובה שנתנה לו הרגשה שהפין הוא איבר המספק הנאה – מבוא טוב להתפתחות המיניות. סקרנותו של קווין לגבי ההבדלים בין המינים יכולה להיות מבוא לשיחה עם האם על כך שלבנות אין פין אלא פות (פיפי), ושגם הן יכולות לגרום לעצמן ליהנות ממנו.
חשוב להדגיש שבנים ובנות נולדים שונים זה מזה, כדי להתמודד עם פנטזיות אדיפליות שלפיהן לבנות אין פין כיוון שנענשו על מחשבות רעות. הדגשת ההיבט הביולוגי המולד מקטינה את חרדת הסירוס של בנים, שחוששים שהפין שלהם עלול להילקח מהם. האֵם יכולה בהחלט לשדר לילד שהיא שמחה שהוא מרוצה מזה שיש לו פין ושהוא שמח בגבריותו, אבל היא מרוצה מכך שיש לה פות והיא שמחה שהיא אישה. נשים לא מאבדות את הפין שלהן והוא לא נלקח מהן כעונש, אלא הן נולדות בצורה שונה.
לילד בן שבע אפשר גם להסביר שהפות הוא צינור שנמשך בתוך הגוף של הבת. לבנות יש גם דגדגן שדומה קצת לפין אך הוא קטן יותר ולא בולט כמעט כלפי חוץ. כשאישה נוגעת בדגדגן שלה או כשנוגעים בו כשהיא מרשה לעשות זאת, למשל לבן הזוג שלה, היא נהנית כמו שבן נהנה כשהוא נוגע בפין שלו או כאשר בת הזוג שלו נוגעת בפין שלו. ילדים לא מרשים לאף אחד לגעת בפין (או בפות) שלהם. רק אנשים מבוגרים יכולים להרשות לאחרים לגעת בפין שלהם.
לסיכום, מודעות למין, הקניית ידע על מין, ויכולת לתקשר בפתיחות בנושא, הם המטרות העיקריות של החינוך למיניות. למרות שפע המידע והתיאורים שניתנים באמצעי התקשורת בנושא המיניות, עיקר התפקיד מוטל על ההורים. זהו תהליך מתמשך, שבו ההורה פתוח למה שמעניין את הילד, ומוכן לשוחח איתו על הנושא. החינוך למיניות נוגע בהיבטים רגשיים וגופניים של להיות ילד או ילדה, אופי הריגוש המיני, והסיפור המופלא של ההולדה.
התינוק האנושי נולד עם רגשות מיניים, והם הולכים ומתפתחים במהלך הגדילה. שיחה גלויה, מתן הסבר, התחלקות ברגשות, מתן לגיטימציה לריגוש מיני תוך כדי שימת גבולות סבירים, הם התשתית להתפתחות בריאה של המיניות. - - - - -
לאחרונה התעורר בישראל דיון בנושא חיסון כנגד נגיף הפפילומה האחראי על התפתחות סרטן צוואר הרחם. מדובר בסוג סרטן שכיח ביותר בקרב נשים בעולם, אם כי בישראל מעטות יחסית מאובחנות כלוקות בו (פחות ממאתיים נשים בשנה). מאת: מערכת O-mama