זהות תאומים או נפרדות תאומים

"בוקר טוב לתאומים"! - המשפט התמים הזה, שעדיין אפשר לשמוע אותו בגני ילדים, מגלם בתוכו דילמה מורכבת מאוד הקשורה ביחס לתאומים: שאלת הנפרדות. הם אמנם גדלו יחד ברחם, הם אמנם יגדלו יחד וילוו אחד את השני במשך כל חייהם, אבל הם גם שני אנשים נפרדים, שזקוקים להכרה בייחוד שטמון בכל אחד מהם. ולכן, מעבר לקשיים הטכניים שטמונים בגידול תאומים, על הורים לתאומים מוטלת משימה לא קלה של מציאת מקום גם ל"ביחד" וגם ל"לחוד" אצל התאומים שלהם.

"בעבר", מספרת ורד בן פורת, יו"ר עמותת תאומים ושלישיות ומנחת קבוצות הורים בנושא, "תאומים היו אטרקציה, ולרוב התייחסו אליהם כאל "זוג". אחד הביטויים של ההתייחסות הזאת היה המנהג להלביש תאומים באותם בגדים, ובמדינות העולם השלישי זה עדיין קיים, בתוספת המנהג לקרוא לתאומים באותו שם, כדי להקל את מלאכת הזיהוי".

זהים אך נפרדים

בעולם המערבי חלה עם השנים תנודה לקיצוניות השנייה, ובשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, למשל, נהגו בקיבוצים ליצור הפרדה מוחלטת בין תאומים, ולמחוק את אלמנט ה"תאומות" מהזהות. כיום המטוטלת חזרה למרכז: לפי התפישה העכשווית, הזהות ה"תאומית" היא דבר חשוב שיש להתייחס אליו, אך חשוב גם לתת מקום לזהות הנפרדת של כל אחד מהתאומים.

הדבר הראשון שההתאומים (או השלישייה, הרביעייה וכו') יוצרים הוא הורים "כפולים", אומרת בן פורת, "הורים כאלה צריכים, עם הזמן, ללמוד להיות הורים לשניים". ובן פורת לא מתכוונת רק להסתגלות הטכנית, לדרך הנכונה להיניק-להלביש-להרגיע שני תינוקות, אלא גם לעצם ההכלה של שני ילדים ביחד, "מה זה אומר לגביי? האם אני מסוגלת להתייחס לכל אחד באופן שונה, האם אני מסוגלת לקבל את העובדה שהיחס שלי, ואפילו הרגש שלי, לא יהיו תמיד שווים? האם אני יכולה להימנע מרגשי אשמה, גם אם לפעמים אני יכולה לטפל רק בתינוק אחד? אם אני מצליחה להבין שלא הכל יהיה תמיד חצי חצי, הנחתי יסודות בריאים לנפרדות".

קשיים בדרך להיפרדות

גם המריבות בין התאומים, שלפעמים מפחידות את ההורים, הן ביטוי מסוים למאבק ההיפרדות שלהם. כל הילדים מתחילים להיאבק בהורים, כחלק מתהליך ההיפרדות והעצמאות שלהם בגיל שנתיים. תאומים צריכים לעבור את תהליך ההיפרדות הזה גם אחד מול השני. "הרבה הורים נבהלים מזה", אומרת בן פורת, "אבל צריך לאפשר להם לעבור את המדרגה הזאת, ולא לקחת את זה קשה מדי. אפשר להעביר להם שאסור להרביץ, אבל הם יכולים להבין שמותר לריב".

במאמר שכתבה הפסיכולוגית החינוכית ליאת גרוס, המופיע באתר של העמותה, היא מפרטת "מצבי סכנה" העלולים להתעורר במסע ההיפרדות המתיש של התאומים מההורים ובינם לבין עצמם:

• תאום אחד עלול לוותר על המסע של היפרדות הדרגתית מההורה, לצמצמו או לדחותו, מכיוון שההורה שמולו עסוק באחיו.
• הילד המתרחק עשוי להתרחק עוד יותר, כדי להמשיך ולשמור על תשומת לב ההורה. התרחקות יתר עלולה להבהילו ולעורר בו חוסר ביטחון ופחד.
• הורים מותשים עלולים לדרוש מהתאומים תיאום קצב, כיוון או מרחק, והדבר עלול לפגוע בבניית הזהות האינדיבידואלית של כל תאום.
• התאומים עלולים להיבהל נוכח חולשתו של ההורה במצב כזה.
• ההורה חלש? כל תאום יפנה לקבל ביטחון וכוח מאחיו. מצב קיצוני כזה מגביר את התלות התאומית ופוגע בנפרדות הפסיכולוגית בין השניים.
• במקרים מסוימים,  תאומים עשוים להפגין עוינות אחד כלפי השני, כדרך להגדיל את המרחק הפסיכולוגי ביניהם.  תאומים אחרים נוטים להיצמד היצמדות יתר לחפצי מעבר.
• יש מקרים שבהם תאום אחד לוקח על עצמו אחריות על התאום האחר.

 

נקודה חשובה נוספת היא המודעות לנטייה ליצור דיכוטומיה: האחד זריז והשני איטי, האחד רגוע והשני עצבני. הסכנה בהתייחסות הזאת היא התקבעות של הגדרות, כמו ילד רע וילד טוב. דוגמה לכך היא מקרה שבו אחד הילדים יודע לצייר לפני השני. כששני תאומים כאלה מציירים, אפשר למשל לומר: "נעמה ציירה קווים כל כך יפים וגלי ציירה ציור אדום נורא יפה". התייחסות דיכוטומית, אומרת בן פורת, עלולה להוביל ליצירה של ממוצע: ילד אחד לא יודע לשחק כדורגל, אבל אחיו התאום משחק מצוין, אז זה בסדר, וזה מספק גם את האח שלא יודע לשחק. בן פורת מספרת על תאומות שגדלו בבית דו לשוני, ובמשך הזמן אחת מהן דיברה עברית והשנייה – אנגלית. "הן יצרו אחידות פסיכולוגית, וביחד היו דו לשוניות. האחת השלימה את השנייה".

לא להתעלם מה"תאומות"

יחד עם הצורך לסייע לתאומים ליצור נפרדות, חשוב לא להתעלם מה"תאומות" שלהם. לעתים, מרוב רצון ליצור את ההפרדה בין התאומים, ההורים אומרים משפטים כמו "אתם לא תאומים אתם אחים". "הכחשה כזאת היא בעייתית", אומרת בן פורת. "התאומות היא דבר חשוב, והיא שונה מהקשר שיש בין אחים. אי אפשר להתעלם מזה. הניסיון להכחיש עלול ליצור אצל התאומים תחושה שיש משהו שלילי בקשר ביניהם. אין צורך לריב עם המצב, אלא לעודד את הצדדים היפים שבו: את האמפתיה, העזרה ההדדית, וכך לתת נופח חיובי לזהות המשותפת".

הבחינה של ילד אחד לעומת השני מתחילה בינקות אך נמשכת לאורך כל הצמתים בחיים. מי מקבל ציונים טובים, מי רוכש מקצוע טוב, מי מתחתן ראשון, מי מביא נכדים רבים יותר... "התחרות הזאת קיימת, במידה זו או אחרת, בין כל האחים", אומרת בן פורת. "אבל תאומים הם מקרה קיצוני, כי הם התחילו את המסלול ממש ביחד, והתחרות צמודה".  

-