גיל ההתבגרות - כתבה ראשונה בסדרה - סקירה

מהו גיל ההתבגרות?

בארץ מוגדר טווח הגילאים של גיל ההתבגרות 12 עד 18 שנה. לשם השוואה בארה"ב מוגדר הטווח בין 10 ל-21 שנה.
בגילאים אלה המתבגרים נאלצים להתמודד לא רק עם התמורות הגופניות והנפשיות, אלא גם עם מעברים רבים הנכפים עליהם מהסביבה: בארץ מתבגרים בגילאים אלה עוברים מבית הספר היסודי אל חטיבת הביניים, ומשם במעבר נוסף אל התיכון. בגילאי 16-18 מתמודדים המתבגרים עם בחינות הבגרות, ולאחר מכן עם הגיוס לצבא. במקרים רבים גיל זה מסמל תקופה מאושרת אולם במקרים רבים אחרים, בהם סביר יותר שנתקל במישור הטיפולי, תקופה זו מלווה בקושי ובאתגרים מיוחדים.

להרגלי החיים וההתנהגויות הנרכשות בגיל ההתבגרות יש השפעה על תחלואה ותמותה בגיל הבוגר. בהשוואה לקבוצות גיל אחרות, בני הנוער ממעטים להשתמש בשירותי הבריאות, אך חשופים לסיכונים בריאותיים שמקורם בהתנהגות אופיינית לקבוצת הגיל הזו במיוחד, כמו נהיגה פרועה, קיום יחסי מין לא מוגנים, שתיית אלכוהול, עישון סיגריות וסמים.

על רקע זה, התפתח בשנים האחרונות במערב שטח התמחות חדש- רפואת מתבגרים. בעיות הבריאות הנפוצות ביותר אצל מתבגרים קשורות בגדילה ובהתפתחות, במחלות ילדות הנמשכות אל תוך גיל ההתבגרות, ובתוצאות התנהגות מסוכנת.

דיכאון והתאבדות

בתקופה של גיל ההתבגרות מצבים פסיכיאטריים כמו דיכאון, הפרעות אחרות של מצב הרוח עולות על פני השטח ועלולות להוביל להתנהגות אובדנית (שיעורי התאבדות במיוחד במתבגרים בני 15-19 עלו ב-50 אחוזים בין השנים 1970 ל-1990). התאבדות היא סיבת המוות השנייה לאחר תאונות, בקרב מתבגרים. התנהגות אבדנית היא לעיתים קרובות תוצאה של אובדן או פרידה, אובדן הערכה עצמית לאחר ויכוח משפחתי, התייסרות לאחר הריון בלתי רצוי למשל, או תחושה של העדר כיוון מבנה וגבולות המוצבים ע"י הורים או דמויות סמכות אחרות. או בצד השני- ציפיות מוגזמות ולחץ כבד להצליח.

שינויים התנהגותיים המצביעים על התאבדות פוטנציאלית הם מצב רוח מדוכדך, הערכה עצמית ירודה, הפרעות בשינה ותיאבון, אי יכולת להתרכז, השתמטות מלימודים, תסמינים פיזיים כמו כאב ראש והתעסקות מוגברת בענייני מוות והתאבדות.

הפרעות אכילה

הפרעות אכילה כמו אנורקסיה נרווזה ובולימיה נרווזה נפוצות אצל מתבגרים. הפרעות אלה מתחילות בדרך כלל בגיל ההתבגרות, וקשורה לדימוי גוף מעוות ולגורמים חברתיים הקשורים לדימוי גוף אידיאלי.

הגדילה התקינה בגיל ההתבגרות כוללת הבשלה מינית, ומושפעת מגורמים סביבתיים כמו תזונה. קצב ההתפתחות המינית והגדילה שונה ממתבגר למתבגר. ההתפתחות המואצת או המתעכבת עלולה להיות גורם מתח נוסף אצל המתבגר.

במחקר במסגרתו נערך מעקב אחר 246 ילדים מגיל 10 עד 17 הראו חוקרים מסן-דייגו כי כושר האבחנה של הנחקרים ירד ב כ- 20% עם כניסתם לתקופת ההתבגרות בערך בגיל 11, ורק בסביבות גיל 18 חזר למצבו התקין.

מקובלות חברתית

בתקופת גיל ההתבגרות עולה החשיבות של השתייכות חברתית לקבוצת השווים. המתבגר מצד אחר שואף לעצמאות וזהות ייחודית ונפרדת, אך מצד שני עדיין תלוי מבחינות רבות בהורים ועל רקע זה ייתכנו מתחים אופייניים. ההערכה העצמית בגיל ההתבגרות פגיעה מאוד. בסקר שנעשה על יותר מ- 300,000 גולשי אינטרנט בארה"ב נמצא כי בין גיל 9 לגיל 90 ההערכה העצמית משתנה. היא מאד גבוהה בילדות, יורדת עם ההתבגרות, עולה באיטיות עם הבגרות ויורדת בחריפות עם הזקנה.

למרות התהפוכות הרגשיות האופייניות לגיל ההתבגרות, מעניין כי בנושא זה קיימים מחסומים מחקריים. כפי שעולה בניתוח של 45,022 אבסטרקטים ממחקרים שונים נמצאו 2,720 מחקרים בנושאי ילדים ונוער ומתוכם רק 63 טיפלו בנושאי התנהגות או רגשות.

בטיפול במתבגרים, יש לזכור את הרגישות של המתבגר ולהתייחס אליו כמטופל בוגר לכל דבר, אך עדיין להשאיר את ההורה בתמונה.

סוף גיל ההתבגרות

התשובה לשאלה מתי עוברים מנעורים לחיים בוגרים אינה חד משמעית. בין הילדות לבגרות עוברים דרך שלב הנעורים וההתבגרות המינית. בעוד שתום שלב ההתבגרות המינית מוגדר כשלב בו מסתיימת צמיחת העצמות, הרי שתום הנעורים לא מוגדר בדיוק. הנעורים מאופיינים על ידי מגוון תכונות פיסיות, נפשיות, רגשיות וחברתיות.

-
-
-
-