רבות דובר ונכתב על הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים אולם ההתייחסות לסוגיה בקרב בני נוער פחותה בהרבה. ADHD - Attention Deficit Hyperactivity Disorder – אינה תופעה פיזיולוגית הנעלמת עם תחילת גיל ההתבגרות, כפי שנהוג היה לחשוב. היא רק משנה צורה. בכתבה זו נתייחס לבנים מתבגרים הסובלים מהתופעה בגילאי חטיבת הביניים ולדרכים באמצעותם אנו, ההורים, יכולים להקל על ההתמודדות.
מספר הבנים הסובלים מ- ADHD הוא פי 4-5 מהבנות. אם בילדות ניתן היה לזהותם בגלל פעילותם הרבה והבולטת הרי שבגיל ההתבגרות רוב הבנים נעשים פעילים יותר, ההתרחשויות והרעש המלווה אותם ברקע עולים ולכן הבולטות של הילדים הסובלים נראית חמורה פחות. היום ידוע שילדים אלו ממשיכים לסבול מקשיי קשב וריכוז בלימודים והממסד (האם אכן הממסד מקל על ילדים אלו? באילו דרכים? אילו גורמים יותר ואילו פחות? הקלות בבחינות?), כמו גם הגורמים הרפואיים פתוחים יותר לעזור, להפנות לטיפול מתאים ולייעץ.
קשיים בחוץ – מקובל או דחוי?
הדחייה החברתית היא אחד המרכיבים הבולטים והחשובים המשחקים תפקיד בהפרעת ADHD בגיל ההתבגרות. חלק מהילדים נהנים מחברת ילדים שרואה בחיוב את האנרגיה הרבה, החיוניות והחן שיש להם. אחרים, גם כאלו אשר נתפסים כבעלי הפרעה לא קיצונית, עלולים למצוא את עצמם בחטיבת הביניים במרכז העניינים: כליצני הכיתה או כביריוני הכיתה. הדחייה לא מאחרת לבוא.
בגיל זה עולים על הפרק היבטים חברתיים אשר עשויים לחרוץ את גורלו של ילד ADHD: מקובל או לא, "מופרע" או לא, "רגיל" או שונה... החיכוכים הפיזיים נתפסים כיותר משמעותיים וחלק מהסובלים מהתופעה מוצאים עצמם מסתבכים יותר ויותר עם המערכת. השובבות אשר הייתה נסלחת בכיתות הנמוכות שוב לא מתקבלת בהבנה וכך הם עלולים למצוא עצמם לא רק דחויים על ידי החברים לכיתה אלא גם מתקשים להתמודד עם המורים והמערכת. אם לא די בכך, מבחינת המערכת כרוך המעבר לחטיבה בפחות שעות מחנכת וירידה במעורבותה, כיתות גדולות יותר ועוד. בדיוק בתקופה בה הם זקוקים להמשך תיווך של המערכת והבנה של השינויים המתרחשים בה יש פעמים רבות פחות מעורבות, נתק והזנחה.
בנוסף, גם חברויות, אשר היו פחות החלטיות ויותר נזילות בביה"ס היסודי, הופכות מוגדרות ונוקשות יותר, התנהגות "לא מקובלת", העלבה, צחוק שאינו במקום, גוררים תוצאות מיידיות והנער שוב חווה דחייה ותסכול. מצב של דחייה מביא לעיתים להצמדות לילדים נוספים אשר נדחו על ידי קבוצות מוגדרות ומקובלות וכך מוצא עצמו ילד ה- ADHD בחברת ילדים דחויים אחרים וכתוצאה לפעמים מוצאים את עצמם מעורבים אף בחיכוכים פיזיים קשים, גניבות ופריצות.
קשיים בבית – מי בעל הסמכות?
גם בבית המתבגר מתחדדים הקשיים של ילד ADHD. פעמים רבות ההורים מרגישים פחות ופחות סמכותיים כי הילד מעמיד במרכז עולמו את הנושא החברתי. הוא מחפש קצת יותר עצמאות, מנסה לגבש אישיות משלו, והרבה פעמים מתלבש ומדבר באופן שונה מהוריו. מפלס לו דרך לעצמאות.
מצבו החברתי של ילד ADHD אשר אינו משתלב מלחיץ את הוריו וגורם להם לנסות להשפיע דווקא בתקופה בה זה לא כל כך עובד. העובדה שהילד מורד יותר גם בכיתה ובוחר בקבוצות "צבעוניות" או חריגות יותר, גורם להתערבותם באופן שמגביר את החיכוכים על סמכות: לבוש, ביטויים מילוליים, שיעורי בית, שעות הגעה הביתה, ענייני כסף (הנער זקוק ליותר כסף והם מנסים להשתמש בכסף כתמריץ להתנהגות בלבד או לחלופין מונעים אותו לאחר התנהגות שלילית. אז גובר החיכוך, כי הילד זקוק לכסף אך אינו מוכן למלא את דרישות או תנאי הוריו על מנת לקבלו.
לסיכום, נראה כי ילדים הסובלים מ- ADHD בגיל ההתבגרות יכולים למצוא עצמם או בתוך קבוצות חברתיות "קצת כמו כולם" (כאשר הבעיה בולטת פחות), דחויים אך עדיין חלק מהמערכת, או דחויים בקיצוניות בשל התנהגות שלילית (או הנתפסת ככזו): דיבור חזק, מיניות, אימפולסיביות מילולית או מעשית וכד'. תגובת המערכת החינוכית כמו גם תגובת ההורים היא בעלת השפעה רבה על התנהגות הילד בטווח הקצר כמו גם על המשך הדרך.
ככלל, המסר הכללי לבוגרים הסובבים את הנער בתקופת ההתבגרות הוא שמירה על קשר חזק ובונה, הקפדה על סמכות והתנהגות נאותה בכל הקשור לבני המשפחה, עזרה בבית, שיעורים ומטלות נוספות. דווקא בתקופה בה הילד מחפש עצמאות וחווה חוסר אונים חברתי ומול הממסד, שמירה על כללים אלו עשויה לעזור.
המלצות להורים
חמישה טיפים להתמודדות עם ילדי ADHD בגיל ההתבגרות המוקדם ד"ר ג'ים פריש פלאס
הכותב הוא ד"ר ג'ים פריש פלאס, פסיכולוג קליני מומחה בילדים ומתבגרים, מומחה בנושא ADHD ומפרסם מאמרים מקצועיים בתחום, מרצה במכללת אורנים -
לאחרונה התעורר בישראל דיון בנושא חיסון כנגד נגיף הפפילומה האחראי על התפתחות סרטן צוואר הרחם. מדובר בסוג סרטן שכיח ביותר בקרב נשים בעולם, אם כי בישראל מעטות יחסית מאובחנות כלוקות בו (פחות ממאתיים נשים בשנה). מאת: מערכת O-mama