הורים בסיכון-מי שומר על הילדים המתבגרים שלנו בחופש הגדול? חלק ב'

מצבי סיכון אופייניים לגיל ההתבגרות המועצמים בתקופת החופשה: תקופת החופש הגדול מסוכנת יותר לילדים בגיל ההתבגרות בשל מספר מאפיינים. ראשית, הילד החווה את ראשיתו של תהליך גיבוש הזהות העצמית, זקוק למרחב מחיה גדול יותר מהוריו ולכן משתף אותם פחות בחייו ובחוויותיו. בתקופת החופש, בה כאמור חוויות אלו יכולות לכלול גם מצבי סיכון – עלינו לוודא כי גם אם הילד לא מספר לנו הכל הוא מודע לסכנות ויודע כי בכל עת יוכל לפנות אלינו ולשתפנו בחוויותיו.

גיל ההתבגרות מאופיין בהאצת תהליך ההתבגרות המינית. לתהליך זה היבטים גופניים חיצוניים של שינוי במבנה הגוף וגדילת אברי המין, אך גם היבטים סמויים הבאים לידי ביטוי בהתגברות הרצון להתנסות במגוון חוויות מיניות, ולעיתים אף עם שני המינים. העדרן של מסגרות החינוך הפורמאליות וריבוי שעות הבילוי הליליות במקומות הנעדרים השגחת מבוגרים – מגבירים את החשיפה, האפשרות וההזדמנות למפגשים מיניים מסוגים שונים (לא בהכרח יחסי מין מלאים) הגוררים עמם גם סיכון להריון בלתי רצוי ואף מצבי אונס.

נטיית המתבגרים להתנסויות חדשות והצורך ברמת ריגושיות גבוהה, לצד הודאות האומניפוטנטית המוחלטת ש"לי זה לא יקרה",  חושפת אותם לשתי סכנות עיקריות: הראשונה היא פציעות וחבלות גופניות (משחקי כביש, טיפוס למקומות גבוהים ומסוכנים, ספורט אקסטרים ללא ליווי ועוד). בהקשר זה חשוב לציין גם את תאונות הדרכים על ידי נהגים צעירים המתרחשות בלילות לאחר היציאה ממקומות הבילוי של הנוער.
הסכנה השנייה היא חשיפה לחומרים ממכרים כגון אלכוהול, טבק וסמים במועדוני הריקודים, כמו גם במקומות מפגש נאיביים לחלוטין. תרבות מועדוני הריקודים המשלבת בין האלכוהול לבין המתח המיני מביאה להגברת מצבי הסיכון ולצורך ביתר מודעות ומעורבות ההורים למתרחש במקומות אלו.  

בתקופת גיל ההתבגרות אנו עדים לשינויים תכופים במצב הרוח של המתבגרים, וכניסה מהירה לדיכאון, לעיתים ללא כל סיבה נראית לעין. מאפיין זה מלווה לעיתים גם בנטייה להתבודדות המובילה למחשבות ומסקנות קיצוניות ואף לניסיונות אבדנות. גיל ההתבגרות מקצין גם מצבים של ביישנות וחרדה חברתית, בהם מתגברת נטיית ההסתגרות וההתבדלות וגוברת מאליו גם הנטייה לדיכאון. ילדים אלו חשופים אף יותר מחבריהם למצבי סיכון בשל בידודם החברתי למשך כל תקופת החופש הגדול. תופעות אלו מחייבות את ההורים ליתר השגחה ופיקוח, והמצאות של מבוגר אחראי בסביבה, הקשוב ובודק את הלך הרוח ומצבי התנהגות קיצוניים של המתבגרים.

תקופת החופש הגדול מתאפיינת בהתמעטות מספר המבוגרים הסובב את הילד, המשגיחים ומפקחים עליו במהלך שנת הלימודים מלבד הוריו. בתקופת החופש הגדול לא רק מחנכים ומורים יוצאים לפגרה, כי אם גם מרבית מדריכי החוגים ופעילויות נוער למיניהן, ולפיכך מבלי שנשים לב מספר המבוגרים הסובב את הילד ואשר עשוי בזמן כלשהו להתריע על התנהגות חריגה או מצבי סיכון שונים – מצטמצם פלאים. בהעדר מערכות תמיכה אלו חובה עלינו ההורים למצוא תחליפים בדמות רשתות תקשורת עם הורים אחרים ביישוב, סיירת הורים, סבים וסבתות המגויסים לנוכחות הורית תחליפית ועוד.

כיצד נדע כי הילד/נער בסיכון?

באופן כללי, כל שינוי דרסטי בהתנהגות יכול להעיד על חשיפה למצב סכנה, ולפיכך עלינו להיות ערניים גם לשינויים קלים ביותר. יחד עם זאת, על פי רוב נזהה מצבי סכנה בהצטבר מספר סימנים במקביל;  

• שינוי קיצוני בדפוסי האכילה: אי אכילה או ריבוי אכילה
• שינוי קיצוני בדפוסי השינה: שינה מוגברת או חוסר שינה
• שינויים פיזיולוגיים כגון עיניים אדומות ואישונים מורחבים
• מצב רוח דכאוני או שינויים תכופים במצב הרוח
• טלפונים מסתוריים והסתרת בני השיח
• נטייה להסתגרות ולהסתרת מידע
• פריטי לבוש או אביזרים יוצאי דופן
• שימוש חריג בכסף ללא הסבר הגיוני
• החלפת בגדים תכופה או העלמות פריטי לבוש
• פציעות ופגיעות גופניות חוזרות ולא מוסברות

מה ניתן לעשות?

להיערך מראש לתקופת החופש הגדול כאל תקופה בה אנו מחוייבים להגביר את העירנות ותשומת הלב, ולא להפך!

• לשוחח עם הילד על הסכנות השונות ולוודא כי הוא מבין ומודע להשלכות ולתוצאות האפשריות השונות של מצבי הסיכון בהם הוא עלול להיתקל. שיחה אחת לא מספיקה. יש לחזור מדי פעם ולמצוא את ההזדמנויות לתקשורת בהם הילד רגוע וקשוב, גם אם נשוא השיחה הוא סרט או תוכנית טלויזיה בה צפיתם הדנה בעקיפין בנושאים אלו.
• ליצור קשר עם הורים אחרים ביישוב (בעיקר הורי חבריו של הילד) על מנת לוודא תקשורת יומיומית פתוחה וזורמת, באמצעותה ניתן לעדכן ולהתעדכן אודות אירועים שונים ובעיקר לקבל עדכון מוקדם ככל האפשר אודות התנהגויות או מקרים חריגים של ילדיכם.
• אם טרם הוקמה, כדאי לנסות וליזום סיירת הורים אשר תגלה נוכחות במקומות הבילוי של הילדים והנוער באזור מגוריכם. כנאמר: עדיף לילה אחד ללא שינה מאשר חיים שלמים ללא שינה.
• ליזום הקמת מועדון נוער ביישוב או בשכונת מגוריכם. עדיף מקום אחד איכותי ומבוקר על פני "זולות" שונות ומשונות או מקומות מפגש אקראיים אשר עלולים להפוך למרובי סיכון לילדים ולבני הנוער. 
• להקפיד על שמירת הרגלים בתקופת החופש: שעות שינה, תזונה מאוזנת, פעילות גופנית ועוד.
• לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים! גם אם הילד לא תמיד רוצה לספר ולשתף, חשוב שידע כי דלתכם פתוחה תמיד וכי בכל מצב של התלבטות הוא יוכל לפנות אליכם ולקבל ייעוץ ותמיכה, ללא שיפוטיות וביקורתיות.
• במקרה ומתעורר חשד ולו ראשוני בלבד, עדיף לפנות בהקדם האפשרי לקבלת ייעוץ והדרכה. אם הרשות במקום מגוריכם מפעילה מוקד שכזה – מה טוב. אם לא, תמיד ניתן לפנות לער"ן או לאחד מקווי החרום המטפלים בבני נוער במצוקה (המסייעים לרוב גם להוריהם), או לאנשי מקצוע פרטיים.

לסיכום

כמו כל הדברים הטובים (והרעים), גם החופש הגדול יגיע יום אחד לקיצו, ואיתו הפחדים והחרדות ההוריות וכל שאר ההתמודדויות שליוו אותנו במהלך הקיץ. תחושת האחריות הכבדה של להיות הורים למתבגרים מלווה אותנו לאורך כל תקופת ההתבגרות, אולם ללא ספק מתגברת עד מאד בחופש הגדול וחובקת ים של מחשבות ולבטים. לעיתים אנו מסתכלים לאחור ומתגעגעים לימים בהם הילדים היו קטנים והתרוצצנו בלי אוויר לנשימה כמעט מהבריכה לים, ומשם לסרט ולגלידה, בנסיון להעביר עוד יום ועוד שבוע של חום יולי-אוגוסט: איך היינו מתחלפים כאן ועכשיו עם הורי הגיל הרך המתלבטים בין גלידה מסטיק לגלידה שוקולד במקום להתלבט היכן הילד שלי נמצא כעת, והאם ידע להתמודד, ועם מי הוא מסתובב, ושישמור על עצמו ושרק ישוב הביתה בשלום. 

שרק ישובו בשלום, ושעוד חופש גדול יעבור עלינו בנעימים.


לאתר של תרי וינברג
-