השיחה מהבנק ליאת: ריקי, היי זו ליאת מהבנק ריקי: היי ליאת. מה קורה (כאבים צידיים בחזה שמאל) ליאת: התקשרתי לדבר על המצב בבנק. ריקי: אה, באמת? ואני חשבתי שהתקשרת להזמין אותי לקפה בארומה. 2 סוכר, בלי הקצפה, עוגית בצד תודה. ליאת: נו, תהיי רצינית. את יודעת שהדברים האלה לא תלויים בי. אז מה את אומרת? ריקי: על מה? ליאת: על המצב בבנק, ריקי. פוקוס. ריקי: אה. לא משהו שמעתי שיש סכסוך בין שרי, האושר מתחיל בך, לבין כמה מהבכירים. מה את חושבת יהיה? ליאת: ריקי, לא הבנק הזה. את בכלל לא בפועלים. ריקי: אה, נכון. אז על מה אנחנו מדברות? ליאת: על המצב בבנק ריקי, המצב בבנק. אני צריכה לתת תשובות היום לממונים. ריקי: לא יודעת נראה לי סביר. העובדים מחייכים, העניבות במקום, מזגן לא קר מדי. סביר. ליאת: ריקי, אני מתחילה להתעצבן. המצב בחשבון שלך. ריקי: אה! אז תגידי חשבון אל תגידי בנק. תראי לילך . .. ליאת: ליאת ריקי: כן. תראי ליאת. המצב בסדר זה הקו ליד המספרים שמשגע אתכם. תורידי את הקו הקטן והמספר עצמו יפה מאוד לא? וברצינות: בסוף החודש אמורים להכנס החזרים מהשקיפות עורפית, כיסוי צידי, חלבון עוברי, חלמון ציפורי, מי שפיר שיצא סביר, ובקיצור מכל דרקע'ס שלקחו לי עליו כסף בהריון הזה. ליאת: הכל טוב ויפה ושפיר. אבל אני צריכה את הכסף עכשיו. אני צריכה שעד מחר תפקידו כסף בחשבון. ריקי: לילכי יקרה . . . ליאת: ליאת ריקי: ליאת, אם היה לי כסף להפקיד בחשבון, הבנק היה במצב כזה?.
על גרעונות, בנקים ופֶטישים של נשים בנות, אמהות, אחיות דודות וחברות יקרות. הגיע הזמן שנודה באמת המרה: אנחנו אחראיות לגרעון הכלכלי כל גרעון כלכלי- לרבות זוגי משפחתי ומדיני. הרי אם אנחנו אחראיות לגרעון הזוגי, הדבר משפיע בהמשך על הגרעון המשפחתי, פועל יוצא גרעון הבנקים ומכאן הדרך ברורה. ואני שואלת איך לא? מעקב שרירותי אחר זוגות הארנקים בקרב זוגות נשים וגברים מגלה כי ב- 99.999999% מהמקרים (שזה די הרבה, הרוב למי שלא עקב) מרבית כרטיסי האשראי המשותפים וגם אלו שלא משותפים נמצאים בארנק של האישה. סליחה, מרבית כרטיסי האשראי, החיוג, כרטיסי ההטבות, תלושי החג, הקופונים וכל נייר או פלסטיק קשיח עם מספור רשמי עליו, הנותן לאוחז בו היתר להוציא כספים, נמצאים בארנק של האישה. המפתיע ומקומם בכל הסיפור שאחר כך עוד באים אלינו בתלונות למה אנחנו מבזבזות כל כך הרבה,ואיך בגללנו הגענו לאן שהגענו. הדבר משול לאמרה שנשים מעורבת פחות בתאונות דרכים עם נפגעים. ברור לא? כשאת נוסעת 30 קמ"ש קשה מאוד לפגוע במשהו פגיעה קטלנית שלא לדבר על כך שרוב הפגיעות יהיו מנהגים זכרים עצבניים מאחורייך, כך שעל פי החוק הם האשמים. באותה אנלוגיה קשה מאוד למי שמחזיקה כרטיס מסופרר שניתן לה כדת וכדין על ידי בן זוגה שלא לעשות בו שימוש. על מה ולמה הטרוניה?
התאוריה שלי נשים צריכות לבזבז! זהו צורך קיומי פסיכולוגי בסיסי, הבא לידי ביטוי בפֶטישים נשיים שונים. כל אישה ופֶטישה הוא. מעקב זריז אחר רשומות אותם כרטיסים יגלה כי לכל אישה תחום מרכזי עליו היא מוציאה את כספי הזוג. אצלי למשל מדובר בהוצאות טלפונים, חברה אחרת שלי לא יכולה לראות תיק בחלון הראווה בלי לקנות אותו, אחרת חייבת לפתוח את הבוקר בבית קפה וכו'. כל אחת ופטישה הוא, כפי שנאמר. המשותף לכל אותם פטישים (וכמובן שיש עוד למכביר) הוא הצורך בתקשורת, ויש שיאמרו בחפירה. אצלי הקשר ברור- טלפון=תקשורת. אך מה הקשר של בתי קפה, תיקים נעליים וכל פטיש אחר לתקשורת?
הסבר את קמה בבוקר רעננה, עוד יום שגרתי בפתח, לעיתים משעמם. לעצמך את חושבת כיצד תתבלי את השעמום, התשובה קורצת וקוראת לך מארנקך- אאוריקה! תיק! נעליים! שיחה על כוס קפה וסיגריה! לאחר שמימשת מי מהנ"ל יש על מה לדבר! כולם בעבודה מתפעלים מהתיק החדש, את מתפעלת מנעליה של אורנה ממחלקת רכש, והנה חלף עבר השעמום. אצלי היות ואני עובדת מהבית ואין לי במה או מול מי להשוויץ עברתי ישר לאופציית הטלפוניה.
עכשיו כשהסיבה ברורה, ותוצאותיה העגומות, בצורת קו קטן ליד הסכום בבנק, ברורות גם כן, ניתן רק לחשוב איך יוצאים מסבך המינוסים והגרעונות, ובמילים אחרות מהו הפתרון? או כמו שאלון גל טוען ודורש "מינוס זו לא בעיה של מזומנים, זו בעיה שמתחילה בראש" . השאלה היא הראש של מי?
הפתרון- ממינוס גדול לפלוס כמי שביססה את התיאוריה הנ"ל על גרעונות כלכליים תנו לי לבסס אף את הפתרון. הגענו למסקנה לוגית כי מקורם של הפטישים הנשיים, הגורמים לנו אובדן שליטה זמני על הכרטיסים בארנק הם הצורך בתקשורת. מצאת את הגורם מצאת את הפתרון. ברגע שתהיה לנו תקשורת זמינה ומחבקת מראש- לא יהיה לנו צורך לחפש אותה בפטישים הנ"ל.
עכשיו נחזור שנייה למשפטו של אלון גל ידידנו, ולשאלה הראש של מי? (חמשת הפותרות הראשונות יזכו בכרטיס גירוד חינם און-דה- האוס.) נכון!!! הראש של הגבר. מה לא ברור? בראשו של הגבר אם אין בעיה ואין מה לתקן אין גם צורך לדבר, הנהונים ראשיים ותשובות לקוניות של כן ולא הן תשובות לגיטימיות לחלוטין. מכאן נוצר החסך! תתגבר על החסך, תתגבר על הצורך. ברגע בו תהיה לנו הנשים תקשורת זמינה, מלאה, מחבקת וקשובה בבית, לא נצטרך לחפש אותה בחלנות הראווה, ברגע שלא נחפש אותה בחלונות הראווה לא נתקל בהתקפי בזבוז ראוותניים, הקץ למינוס בבנק לגרעון המדיני ושלום על ישראל. עכשיו התיאוריה ברורה?
אני פונה בסיומו של טור זה בקריאה נרגשת לאלון גל, ליאת מהבנק וכל הגברים באשר הם- דברו איתנו זה יחסוך לכולנו, תרתי משמע, הרבה מאוד. ובקיצור אקנח במשפט שכבר שמעתם מזמן גברים יקרים שלי- תתחברו לצד הנשי שלכם, מה כבר יכול לקרות? מיגרנה? יש תרופות. ולמי שלא הבין, קרי גברים, מצ"ב שרטוט סכמתי של התיאוריה- "ממינוס גדול לפלוס"
האישה מדברת בבית, מדברת ומדברת הגבר מהנהן בראשו ומעניק תשובות לקוניות בצורת "כן" ו"לא" האישה מתוסכלת חשה בחסך תקשורתי האישה מפצה על חסך זה בשלמונים – קרי בזבוז על פטישים נשיים האישה חולקת, בדיבור פעלתני, את פטישה היא עם פטישים של נשים אחרות החסך התקשורתי מתפוגג הגרעון בחשבון הבנק מתמוגג הגברים אשמים
לאחרונה התעורר בישראל דיון בנושא חיסון כנגד נגיף הפפילומה האחראי על התפתחות סרטן צוואר הרחם. מדובר בסוג סרטן שכיח ביותר בקרב נשים בעולם, אם כי בישראל מעטות יחסית מאובחנות כלוקות בו (פחות ממאתיים נשים בשנה). מאת: מערכת O-mama