השיטות הקונבנציונליות להשראת לידה וזירוז:
פיטוצין מכונה גם "פיט", ניתן דרך עירוי והוא משמש גם להשראת לידה וגם לזירוז לידה. הפיטוצין הוא חיקוי סינטטי של הורמון האוקסיטוצין המביא להתכווצויות ברחם, החיקוי הוא של הפעילות המכנית על הרחם. ההבדל המשמעותי בין צירים של פיטוצין לצירים של אוקסיטוצין הוא שאוקסיטוצין מופרש בגוף בזרם פולסטיבי וזה גורם לכך שיש הפסקות בין הצירים ואילו הפיטוצין שמגיע ישירות לוריד גורם לצירים מאוד ארוכים וכואבים מבלי לתת לאישה, לתינוק ולרחם זמן להתאושש. כמו כן הפיטוצין לא משפיע על האם מבחינה התנהגותית כמו אוקסיטוצין ולכן הגוף לא מספיק להפריש אנדורפינים לשיכוך כאבים ורוב הסיכויים שיהיה צורך במשככי כאבים. שימוש בפיטוצין עלול לגרום להתכווצויות חזקות כל כך שעלולות לגרום למצוקה עוברית ובמקרים נדירים לקרע של הרחם.
פרוסטגלנדינים (שמות מסחריים: פרפידיל, סרוידיל) הורמון שקיים ברירית הרחם ובנוזל הזרע ותפקידו בעת הלידה לרכך את צוואר הרחם ולקדם את המחיקה ואת הפתיחה. פרוסטגלנדין מגיע בצורת ג'ל, טבליות או נר, המוחדרים אל תוך הנרתיק קרוב לצוואר הרחם, השימוש בחיקוי המלאכותי עשוי לגרום לריכוך צוואר הרחם ולהתפתחות צירים. לפני החדרת החומר מבצעים ניטור עוברי אלקטרוני רציף וביקורת אחרי 6 שעות. אם נכשל הניסיון, ניתן לוותר עליו ולהמתין כמה ימים. תופעות לואי אפשריות לשימוש בחומר זה, הן שינויים קיצוניים בלחץ הדם, בחילות וצירים חזקים מאוד שיכולים להביא ללידה מהירה, או 'סתם' לכאבים שלא בהכרח יובילו ללידה המיוחלת. במקרים נדירים הרחם מגיב לפרוסטגלדין ולפיטוצין בהתכווצויות חזקות כל-כך שהן עלולות להוביל מצוקה עוברית ואף לקרע של הרחם.
בלון החדרת בלון מלא מים וניפוחו אל מעבר לצוואר הרחם (מחייב פתיחה), מגדילים את נפחו כך שיווצר לחץ פיזי מתון על צוואר הרחם שיגרום לפתיחת והרחבת הצוואר, ויעודד שחרור של פרוסטגלנדינים שיגרמו לריכוך ולהתחלת פעילות רחמית. יש בתי חולים שבנוסף מזליפים מים דרך הקטטר, פעולה שעוזרת להפרדת קרומי השפיר מדופן הרחם ומועדדת אף היא שחרור של פרוסטגלנדינים. תהליך ההבשלה יכול להמשך עד 24 שעות, כאשר בשעתיים הראשונות הכאב הוא רב. הבלון נופל מאליו בפתיחה שבין 2 ל 4 סנטימטרים. חסרונותיו העיקריים: הגבלת תנועה של היולדת והחשש להתפתחות זיהום.
סטריפינג מהמילה סטרפטיז (התפשטות). מתבצעת רק אם יש פתיחה מסוימת של צוואר הרחם שמאפשרת לרופא להכניס אצבע או שתי אצבעות ובתנועות סיבוביות להפריד את קרומי השק העוברי מדפנות הרחם. תנועה זו גורמת לשחרור פרוסטלגלנדינים שמביאים להבשלת צוואר הרחם וקידום תהליך הלידה. פעולה זו, שלוקחת מספר שניות, יכולה להתבצע בחדר הלידה, או בבדיקה אצל הרופא במרפאה ועשויה לכאוב. הצירים עשויים להתפתח כ 24-48 שעות מרגע ביצוע הפעולה ועשוי להופיע דימום קל, שנחשב נורמלי. אם הדימום מתגבר מומלץ להגיע לחדר הלידה. כאשר פעולת הסטריפינג נעשית בשלב מתקדם של הלידה היא עשויה לזרז אותה,לעומת זאת בשלב מוקדם של הלידה או כהשראת לידה פעולה כזאת עלולה לגרום לפקיעת מי שפיר–פעולה שאין ממנה דרך חזרה. סטריפינג לא דורש חתימה – לשים לב!! זוהי התערבות לכל דבר שדורשת קבלת אישור מהיולדת.
פקיעה מלאכותית של קרומי מי השפיר פעולה לקידום הלידה הנעשית בחדר לידה. מי השפיר עצמם מכילים חומרים המזרזים את הלידה-פרוסטגלנדינים. הפעולה היא טכנית ופשוטה ואינה מכאיבה לא לאם ולא לתינוק. בזמן בדיקה וגינלית מחדירים אל תעלת הלידה מכשיר דמוי מסרגה בעלת קצה מעוגל שבעזרתו פוקעים את קרומי השפיר. כמו עם הפיטוצין נוטים הצירים להתחזק בפתאומיות ולהכאיב הרבה יותר ולעיתים יש צורך במשככי כאבים. אובדן הנוזל המגן שחצץ בין גופו של התינוק, ראשו וחבל הטבור שלו לבין הרחם המתכווץ, גורם לכך שהצירים החזקים מפעילים לחץ מוגבר על ראש התינוק ועל חבל הטבור, לחץ זה עלול להאט את קצב זרימת הדם אל גוף התינוק וממנו. כאשר פוקעים את מי השפיר בשלב מתקדם של הלידה יש סיכויים טובים שהפעולה תגרום להתקדמות הלידה אך פקיעה של מי שפיר שלא בזמנה עלולה לחשוף את האישה לזיהום ולגרום לצניחת חבל הטבור וללחץ מתמשך על ראש התינוק. זוהי פעולה שאין ממנה דרך חזרה ובשלבים מוקדמים לאוו דווקא מזרזת את הלידה אלא גורמת למסכת התערבויות. פקיעת מים לא דורשת חתימה- לשים לב!
אמצעים טבעיים להשראת לידה:
אמצעים טבעיים לקידום הלידה :
לאחרונה התעורר בישראל דיון בנושא חיסון כנגד נגיף הפפילומה האחראי על התפתחות סרטן צוואר הרחם. מדובר בסוג סרטן שכיח ביותר בקרב נשים בעולם, אם כי בישראל מעטות יחסית מאובחנות כלוקות בו (פחות ממאתיים נשים בשנה). מאת: מערכת O-mama