סיפור הלידה של שליו חטואל

נמשיך?
היו קצת צרבות שטופלו בעזרת סטוקים של "טאמס": טאמס בעבודה, טאמס בתיק, טאמס ליד המיטה, טאמס במטבח...בקיצור המושיע שלי....

בתחילת תשיעי התחילו הצרותהרגליים התחילו להתנפח כמו בלון, לא בלון רגיל אלא בלון מנופח היטב עם בצקות איומות.
לצורך הדגמה: החורים בנעלי הבובה של קרוקס היו ממולאים ברקמה הבצקתית שלי...

שבוע 35 וקצת
יום חמישי, לאחר ניקיון הבית ובישול ארוחת ערב קפצתי לבקר חברה. היא ראתה את הרגליים שלי וכמעט התעלפה... תוך דקות מצאתי את עצמי ברכבה בדרך למיון נשים בלניאדו.
הפחד התחיל לחלחל...
פרוצדורת ניירת בלתי נגמרת
בדיקות
חלבון בשטן
לחץ דם גבוה
בצקות ברגליים
כאבי ראש
הסיוט התחיל: התפרצות של רעלת הריון!

אושפזתי במחלקת נשים של בית החולים, למחרת לאחר בדיקת אולטרה סאונד גילו בנוסף להכל מיעוט מי שפיר חמור ביותר !!!
ושוב גואה תחושת הפחד ועימה גם הדאגה
הקטן עדיין לא בשל לצאת החוצה, ומה יהיה אם אלד פג? אני מדמיינת את עצמי משאירה אותו בלילה לבד בפגייה וחוזרת הביתה...
עצוב לי
הפחד גבר ככל שנוקפות השעות והימים.
מנהל המחלקה (איש נחמד וציני) בדק אותי מדי יום: מוניטורים 4 פעמים ביום, אולטרה סאונד וחלבון.
אין שינוי במצבי. מעיפים למשוך את ההיריון ככל הניתן ועד שבוע 38.

שלושה שבועות הייתי במחלקת נשים, למזלי(אם אפשר לקרוא לזה כך) איתי בחדר היו עוד 3 בנות במצב דומה. הייתה תחושה של שותפות גורל. חיזקנו ועודדנו זו את זו.

שבוע 38 ודקההתחלתי להציק לצוות שאני רוצה זירוז
ועכשיו!
הרופא בא לקראתי עם זירוז בצורת קפסולה בנרתיק כל 6 שעות.
הראשונה הוחדרה-מוניטור, כלום.
השנייה הוחדרה-מוניטור, צירים קטנים. (הרופא טען שצריך לחכות 24 שעות לראות אם הרחם ימשיך באופן טבעי את הצירים)
לא דובים ולא צירים. הצירים הקטנים נפסקו.
למחרת שוב אותו התהליך: פעם ראשונה-כלום, שנייה-מעט, שלישית-זהו זה!
הצירים הגיעו  ובגדולללללללללללללללללללל

 

כאב לי כמו שנתפסת הרגל תוך כדי שינה. מוניטורים, והצירים לאט לאט מתגברים.
מטיילת מחוץ לביה"ח הלוך ושוב, ואין התקדמות.
בסביבות 10 בלילה - לאחר פרידה מהבנזוג והבטחה שאתקשר כשיתחיל התהליך.
לילה, פיפי, קמה לשירותים, יוצא לי דם. הפקק הרירי נפל.
עכשו הפחחחחחחדדדדדדדדדדד ממש ממש משמעותי....
הצירים התגברו, פוניתי לחדר לידה ב-11 וחצי בלילה, כולי מותשת מהפחד ומהאישפוז הארוך.
חיברו אותי לכל המכשירים. יש צירים ואין פתיחה יופי יופי...
פיטוצין לוריד מצד אחד וטשטוש מצד שני .
התקשרתי לחברה שאמורה ללוות אותי בלידה (בן זוגי לא עמד בזה) עדכנתי אותה וצללתי למיני שינה טרופה.
ואז בו---ם זה מתחיל להיות בלתי נסבל.
אפידורל
איפה המרדים? אני צועקת. 
ב-03:00 מתקשרת לבן זוגי שיבוא דחוף, ויאללה בלגן. כואב כואב כואב
המיילדת המדהימה שהייתה לי, הייתה כ"כ סבלנית  והרופאה הייתה אנושית ומבינה.
כולם הגיעו לחדר לידה - החמים שלי, אמא שלי, חברות שלי וכמובן בן זוגי שעוד שנייה היה צריך אלונקה.
וכואב לי, אלוהים יעזור לי כמה זה כואב אפילו האפידורל לא עזר.
פתאום אין דופק במוניטור...יו אלוהים...מה זה!!!! הלחץ היה מטורף, כל הרופאים הגיעו למיטה שלי. זהו ניתוח חירום!
הביאו אלונקה להוריד אותי לחדר ניתוח ואז...הרופאה המלאכית שלי נתנה לי חמצן ועשתה לי עיסוי.
הדופק של הקטנצ'יק חזר.
ואז בשעה 14:31 כאילו קיבלתי כוחות משמיים. החלטתי שזהו כולם יוצאים החוצה: המיילדת מחזיקה את רגל ימין, החברה (הסנדקית) מחזיקה את רגל שמאל ואני לוחצת.
אוי אוי איך אני לוחצת. 
לאחר 4 לחיצות (שנראו כנצח) שליו החליק לאוויר העולם (ימים שלמים אחרי זה אני עוד משחזרת את "הפלאק" של הראש).
הדבר הראשון שהמיילדת אמרה לי שהוא הבן של אבא שלו (ממש הכפיל של הבנזוג)
ניקו אותו מעט, בינתיים עברתי "לידה שנייה" של השלייה, ואז הגיע המזל טוב, תפר פנימי קטן, ניקוי קטן,
וזהו ברוך השם!! אני אחרי זה!!!

אם תשאלו את המיילדת היא תגיד שהייתה לי לידה הכי פשוטה וקלה... עלק...-